תכנון תנועה ודיספרקסיה (דיספרקסיה)

תהליך תכנון התנועה, הינו התהליך בו מתמודד האדם עם פעילות מוטורית חדשה ולא מוכרת, מעבד את המידע המגיע אל הגוף ופועל פעילות מוטורית, עד לשלב בו הפעילות המוטורית הופכת להיות, חלקה, אוטומטית וכלל לא מודעת. קושי בתכנון תנועה, דיספרקסיה, הינו קושי להתמודד עם מטלות מוטוריות חדשות ולא מוכרות.
זהו תהליך מקביל למה שעובר על אדם מבוגר, שמתיישב בפעמים הראשונות במושב הנהג במכונית. הנהיגה בהתחלה הינה פעולה מאד לא אוטומטית, וכדי להעביר הילוך, לדוגמא, במהלך נסיעה, צריך אותו תלמיד נהיגה להיעזר במעגלי משוב (פידבק) שונים, מגופו ומהסביבה. הוא מנסה להעביר הילוך וחש בשריריו שהוא פועל בעצמה רבה מידי ומרפה מעט, או מרגיש שהמוט נתקע ואז משחרר מעט ומנסה שוב, או שומע את רעש החריקה שנוצר ומגיב לרעש ומשנה את הזוית בה ניסה להעביר הילוך. הוא עשוי להיעזר גם במידע ויזואלי וללוות במבט את פעולת העברת ההילוך, וכך הלאה. עד שאותה פעולה “לא חלקה” הופכת לפעולה אוטומטית, שאין אנו מתעכבים כלל כדי לבצעה באופן שוטף וקל.
התהליך הזה, הינו תהליך תכנון התנועה.
כשאין קושי בתכנון תנועה, התהליך הזה יהיה מהיר יחסית. אולם, כשיש קושי, יתכן שלא נצליח לפתור את הבעיה המוטורית, או שזה ידרוש מאיתנו זמן מוגזם ואנרגיות רבות, התהליך יהיה לא יעיל ויתכן שגם הפתרון לבעיה המוטורית יהיה לא יעיל.

תהליך תכנון התנועה הינו תהליך בו האדם קולט מידע מהסביבה, מארגן את הקלט, את המידע ומפיק תגובה הולמת.
תהליך התכנון מורכב משלושה שלבים שונים:
שלב הראשון: שלב ה”רעיון”, Ideation. זהו שלב הפקת הרעיון לפתרון הבעיה.
שלב זה, הינו השלב הבסיסי, בו הילד מעלה רעיון בסיסי לדרך בה הוא עשוי להשתמש בחפץ / בסביבה. לדוגמא, תינוק שאך זה למד לעמוד על רגליו ונעמד בעזרת סורגי המיטה שלו, יראה את הפוטנציאל הטמון בכל חפץ גדול הנמצא בסביבתו וינסה להיעזר בו לקימה על רגליו ובהמשך ינסה לדחוף את החפץ קדימה, או לצעוד לאורך חפץ גדול כשולחן ובכך יתקדם לשלב הבא של תחילת לימוד הליכה. עצם היכולת של התינוק לזהות את הפוטנציאל לקימה לעמידה, או להליכה, בעזרת החפץ, הינו החלק של שלב ה Ideation בתהליך תכנון התנועה. אך במידה ויש לו קושי בשלב ה Ideation אנו עשויים לראותו משוטט בחדר ללא כל כוונה לנסות לבצע פעולה כלשהיא חדשה. הוא עשוי לגעת במשחקים, להזיזם ללא יוזמה ליצור בהם משחק מפותח יותר, לזחול סביב השולחנות, אך לא לנסות להיעזר בהם לצרכיו
שלב שני, שלב עיבוד המידע וארגון “תוכנית פעולה” מוטורית.
לאחר שהילד העלה רעיון ויודע מה הוא מעוניין לעשות, הוא בונה, באופן בלתי מודע, מעין “תכנית פעולה” מוטורית, אשר אמורה להיעשות ברצף, תוך תזמון ותאום טובים. תהליך המוביל לביצוע מיידי ואוטומאטי של הפעילות המוטורית, ללא חשיבה על אופן הביצוע. בדוגמא שלהלן, התינוק יביט בשולחן ומיד יתקרב אליו, יושיט ידיו וימשוך עצמו לקימה.
קושי בשלב זה, יגרור את הצורך בתכנון מודע ואיטי ולביצוע לא יעיל של הפעילות המוטורית. לדוגמא, התינוק יתקרב אל השולחן, אך ינסה להתרומם כשהוא אוחז רק בחלק התחתון של הרגל של השולחן ולא ישלח יד למעלה כדי למשוך עצמו. כתוצאה מכך, הוא יפול קדימה ולא יצליח למשוך עצמו. בשלב זה, אם קיימים אצלו מעגלי משוב (פידבק) טובים, הוא ינסה לתקן את אופן הביצוע על ידי הושטת היד גבוה יותר ומשיכת גופו מעלה. אך אם גם כאן קיים קושי, הוא יחזור שוב ושוב על אותה טעות, ללא יכולת תיקון, או עם יכולת תיקון איטית. הוא עלול להתייאש בדרך ולהפסיק לנסות, או לפתור את הקושי לאט ובאופן מסורבל.
שלב שלישי, שלב הביצוע של תוכנית הפעולה. זהו השלב הנראה לעין של תהליך תכנון התנועה. בשלב ביצוע הפעילות המוטורית, אנו עשויים לראות ילד שנראה מסורבל, מגושם, שאינו יוזם שימוש בחפצים שונים ונמנע מפעילות או מבצע אותה באופן לא סטנדרטי ולא יעיל, ילד שמתקשה בחיקוי תנועות, בפעילות הדורשת רצף של פעולות כמו, משחק כדור, או בפעילויות טיפול עצמי ופעילויות למידה שונות, הדורשות שימוש בחפצים, כמו: אכילה בסכין ומזלג, שימוש בסרגל, חידוד עיפרון במחדד וכדומה.
קושי בתכנון תנועה (דיזפרקסיה / דיספרקסיה), נוצר לרוב, בקשר ישיר עם קושי בעיבוד מידע חושי, בעיקר סביב קושי בעיבוד מידע של תחושת מגע, או של תחושת שיווי משקל (תנועה).
כשמאובחן קושי בתכנון תנועה מומלץ להתחיל בטיפול ריפוי בעיסוק, אשר יתמקד בשיפור היכולת של הילד להתמודד עם פתרון מטלות מוטוריות חדשות, שיפור ושיכלול תהליך תכנון הת נועה במצבים וסיטואציות שונים, ולרוב ישולב גם עם טיפול בתהליכי העיבוד והויסות התחושתי, לפי צרכיו של כל ילד.
ככל שהטיפול יהיה מוקדם יש סיכוי לשיפור מהיר יותר ותוצאות טובות יותר.