ריור ותכנון תנועה בפה בגיל הילדות
תופעת הריור, הינה תופעה המוכרת היטב להורים רבים. בגיל הינקות, במיוחד בתקופת בקיעת השיניים, תופעה זו תקינה וטבעית לחלוטין. אולם, בגילאי הילדות, ריור לרוב מצביע על קושי סביב הפה. חשוב לבדוק את המקור לריור, כיוון שהמקור יכול להיות גם רפואי, כגון אדנואיד מוגדל. מומלץ, בתור התחלה, להיוועץ עם רופא ילדים או רופא אף, אוזן גרון.
סיבות נפוצות לריור:
טונוס שרירים* נמוך סביב הפה, הגורם למנח של פה פתוח, חלק גדול מהזמן.
ליקוי תחושתי, של תת תחושתיות, הגורם לכך שהילד לא חש את התמלאות הפה ברוק ואת הרוק העומד לטפטף מפיו.
קושי בתכנון תנועה, הגורם לכך, שלמרות שהילד עשוי להיות מודע לרוק, עדיין אינו מצליח לשלוט טוב מספיק בתנועות הפה והשפתיים בכדי למנוע את הריור.
ילדים רבים, עם כל אחד מהקשיים שתוארו לעיל, נוטים לרייר בעיקר, כאשר הינם עסוקים בפעילות מחשבתית, בפעילויות משחק ולמידה וכאשר הינם מרוכזים מאד בפעילות.
במקרה של קושי הקשור ריור ותכנון תנועה בפה בגיל הילדות, מומלץ לפנות לטיפול קלינאית תקשורת, או מרפאה בעיסוק, המתמחה בתחום זה ולקבל הדרכה וטיפול מקצועי.
להלן מספר תרגילים, בהם ניתן להיעזר, לשיפור השליטה של הילד בתנועות הפה, שיפור התכנון וחיזוק שרירי הפה:
משחקים של כיווץ השפתיים, הדורשים נשיפה:
“תחרות ריצה של פונפונים”: מניחים על הרצפה פונפונים או כדורי צמר גפן, כמספר המשתתפים (הורה וילד, זוג ילדים והורה וכ”ו) ומנסים לנשוף בפונפונים קדימה, עד לקו הגמר, אותו סימנו בעזרת חוט/נייר דבק, מבעוד מועד על הרצפה. הראשון שמגיע מנצח במשחק!
“קליעה לסל של פונפונים”: מניחים כדור צמר, או פונפון על השולחן. מתחת לקצהו האחר של השולחן מניחים סלסלה/פח. הילד נושף בפונפון לכיוון קצה השולחן, מנסה לכוון את הפונפון לכיוון הסל שמתחת לשולחן ולקלוע לסל!
הפרחת בועות סבון: בדרך הרגילה בעזרת בועות סבון הנקנות בחנויות משחקים, באמבטיה באמצעים ביתיים, כמו הסרת מכסה מבקבוק של שמפו, טבילת המכסה במים עם שמפו ונשיפה אל תוך המכסה כך שמן החור במכסה יעופפו בועות. יצירת חור קטן בין האגודל לאצבע וטבילת היד במי סבון באמבטיה, נשיפה דרך החור והפרחת בועות. הפרחת בועות מקשית שתיה שנטבלה במי סבון (דורש זהירות עם ילדים שנוטים לשתות או לשאוף את הנוזל מהקש לפני שנושפים בו.)
צביעת דף בועות: ממלאים קעריות/כוסות קטנות במים עם סבון/שמפו וצבעי מאכל שונים ומניחים מתחת לקעריות דף. נושפים דרך קשית אל תוך הנוזלים הצבעוניים עד שנוצרות בועות הממלאות את הקעריות, גולשות החוצה אל הדף וצובעות אותו בעיגולים צבעוניים חצי שקופים.
נפנוף בדגלון: גוזרים ביחד דגלונים קטנים מדף דק, נועצים את הדגלונים על קיסם ומנסים לנשוף בדגלונים ולגרום להם להתנפנף ברוח.
משחק במשרוקיות של נשיפה ושאיפה, נגינה בחלילית או מפוחית משחק, ניפוח בלונים שרוככו קודם בעזרת ניפוח קודם על ידי המבוגר (לא מתאים לילדים צעירים וכן חשוב להיזהר אם יש פעוטות בסביבה שעלולים לדחוף את הבלון או קרעי בלון לפיהם, גורם לסכנת חנק חמורה).
משחקים של כיווץ השפתיים, הדורשים מציצה:
שתיה מקש: שתיה דרך קש של משקאות עם צפיפות שונה, החל ממשקה מימי ועד מעדן חלב או דייסה. יש להיזהר משתיית משקאות חמים דרך קש, כדי להימנע מכוויה!
מציצת פלח/פרוסת לימון או תפוז.
משחקים לשיפור תנועתיות הלשון וחיזוק הלשון, המשלבים גם עבודה על שיפור ויסות ועיבוד תחושתי בפה:
“תפוס אותי”: ההורה נוגע בלחיו של הילד ומכריז: “תפוס אותי” והילד צריך עם הלשון להגיע “מבפנים” אל אותה נקודה בה נגע ההורה מבחוץ ו”לגעת” באצבע מתוך פיו, לדחוף את האצבע דרך דחיפת הלחי באותה נקודה, בעזרת הלשון. כדאי לשחק משחק זה בתורות, פעם הילד נוגע בלחיו, או סביב שפתו של ההורה וההורה “תופס” את האצבע הנוגעת ופעם הילד הוא ה”תופס”! ניתן לגעת בלחיו של הילד, מתחת לשפה התחתונה, או מעל לשפה העליונה.
“לקק אותה!”: ההורה מורח בעדינות מממרח אהוב, על השפתיים או בתוך פיו של הילד, מעל, מתחת או לצידי השפתיים (אך ורק מתוך הנאה, תוך שיתוף פעולה של הילד וכפעילות משחקית מהנה ולא כפעילות הנכפית עליו!) והילד מנסה להגיע אל הממרחח וללקקו בעזרת הלשון.
“חתול מתנקה”: מתיישבים מול ראי ומנסים ביחד למתוח את הלשון החוצה לכיוון האף, כמו חתול מתנקה ורואים כמה אנחנו נראים מצחיקים…
משחקי תכנון תנועה נוספים:
“פרצופים מצחיקים”: ההורה והילד יושבים זה מול זה (וניתן גם מול ראי). בכל פעם אחד מהם ממציא פרצוף מצחיק, בעזרת תנועות של הפה והלשון והשני מנסה לחקותו, תוך נסיון גם להנות ולהצחיק זה את זה! אפשר גם להכריז מראש איזה פרצוף אני ממציא: פרצוף קוף, פרצוף כועס, פרצוף נסיכה, פרצוף מפלצת, פרצוף דג וכדומה…
“פיצוץ של פרצוף”: ההורה מנפח את פיו תוך סגירת השפתיים והילד לוחץ על לחייו משני צידיהם עד ל”פיצוץ” הבלון שנוצר בפה, תוך השמעת קול פיצוץ על ידי ההורה, ואז מתחלפים בתפקידים והילד מנסה למלא את פיו אוויר, לנפח לחיים, לסגור את השפתיים, לאטום את פיו ולתת להורה לפוצץ את הבלון!
חשוב מאד לא לבקר את הילד על תופעת הריור, לא לכעוס, או להפנות כלפיו רגשות שליליים בנושא, כגון, לעג או אכזבה ממנו, אלא לחזקו, לעודדו ולשבחו, כאשר הוא מצליח לשלוט בריור, אפילו באופן רגעי. ניתן לעזור לו להיות מודע יותר לתופעה, דרך מגע, לבקשו לגעת ולהרגיש בעזרת אצבעותיו אם האזור מתחת לפיו לח או יבש ולהסביר לו שכך הוא יכול להבחין טוב יותר אם בורחת לו טיפת רוק מהפה, ניתן להיעזר במשחק מול ראי, וכן להזכיר לו מדי פעם, בעת שעסוק בענייניו, לבלוע את הרוק. התזכורת, צריכה להיעשות כדרך אגב ודרך קוד מוסכם בין ההורה לילד, כדי לא להביכו ולא לגרור רגשות שליליים בנושא. ניתן לאמר מילה מזכירה קבועה, או לתת סימן מוסכם פיזי שחוזר על עצמו, כמו לקרוא לו וכשמביט אל ההורה, לסמן לו עם האצבע, על השפה התחתונה של ההורה, כמעין תזכורת.
נשמח לענות לשאלות לגבי ריור ותכנון תנועה בפה בגיל הילדות.
*טונוס שרירים: מתח השרירים במנוחה ומול כוח הכובד