מידע
ריפוי בעיסוק, הינו מקצוע פרא רפואי, הנמנה על מקצועות הבריאות המוכרים ע”י משרד הבריאות ונלמדים במוסדות השכלה גבוהה (כדוגמת פיזיותרפיה, או קלינאות תקשורת).
מקצוע הריפוי בעיסוק, מיועד לעזור באבחון יכולתו של הילד ולטפל בקשיים בתחומים שונים בחיי היומיום, כגון היכולת לתפקוד עצמאי יחסית לגיל, היכולת לשחק במשחקים, ליצור קשרים חברתיים וכדומה. וכן לאבחן את יכולתו ולטפל בקשיים במרכיבים השונים של התפקוד, כגון המרכיב המוטורי, המרכיב התחושתי, הקוגנטיבי , יכולות הלמידה ועוד.
בטיפול ריפוי בעיסוק אנו מנסים לעזור לילד לפתח מיומנויות שיעזרו לו לתפקד באופן מסתגל, באופן אופטימאלי, בחיי היומיום ובאינטראקציה עם הסביבה הפיזית והאנושית שלו.
הטיפול עשוי לעזור לילד להיות עצמי יותר ביכולת לטיפול עצמי (רחצה, הלבשה, אכילה וכדו’),
במיומנויות הקוגניטיביות שלו (שיפור יכולת התפיסה החזותית , יכולות התארגנות ומיומנויות למידה, לדוגמא). הטיפול עשוי לעסוק גם בהתאמת הסביבה הביתית, הלימודית לצרכי וקשיי הילד, ועוד
טיפול ריפוי בעיסוק נערך בכל גיל מגילאי הילדות. ברוב המקרים, מומלץ להתחיל טיפול בשלב המוקדם ביותר בו מאותר קושי התפתחותי, כיוון שיכולת השינוי גדולה יותר ככל שהילד צעיר יותר. אולם, יש מקרים בהם עלינו לקחת בחשבון גם את הבשלות הרגשית, הפיזית, המנטלית והנוירולוגית של הילד ולעיתים להמתין עם הטיפול. אי לכך, ברגע שעולה קושי, רצוי לגשת לאבחון, אשר יספק תשובה לגבי קשייו של הילד והמועד המתאים לתחילת טיפול.
לגבי איתור קשיים בגיל הנחשב מאוחר יחסית: גם כאן, מומלץ לא לוותר ולגשת לאבחון. בגילאים הבוגרים יותר, יש לנו יכולת להיעזר בתובנות של הילד, בהבנה הקוגנטיבית שלו ולהגיע להישגים ולשיפור מצבו, גם אם קיים החשש שהאחור באיתור הקושי יעכב את השיפור וימנע לפחות חלק מהיכולת לשפר את המצב.
הגורמים שעשויים ליזום פניה לטיפול הינם: בראש ובראשונה-ההורים, רופא ילדים, צוות טיפת חלב (תחנה לבריאות המשפחה), גננת, מורה, סבים וסבתות מודאגים….
דרך הפניה לטיפול משתנה בהתאם לגיל, לקופת החולים ולסוג הקושי המדובר. המשותף לכל אופני הפניה הינו פניה אל רופא הילדים המטפל בילד. ההורים הינם אלו שצריכים לפנות ולהעלות בפניו את מחשבותיהם ורופא הילדים אמור להתוות בפניהם את המשך הדרך.
ניתן לפנות לאבחון גם באופן ישיר, אל המרפאה בעיסוק עצמה. במקרים בהם נדרש אבחון מקיף יותר ומומלץ כי רופא התפתחות הילד יראה את הילד ובעיקר אצל ילדים צעירים, מומלץ לא להסתפק רק בפניה אל המרפאה בעיסוק, אלא לפנות לאבחון מקיף בהתפתחות הילד של קופת החולים.
עבור ילדים מעל גיל שש, ברוב המקרים ניתן לפנות ישירות אל מרפאה בעיסוק בקהילה. למציאת מרפאה בעיסוק באזורכם, ניתן לבדוק באתר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק.
שיחה טלפונית, טרם טיפול:
לרוב, בשיחה הטלפונית המקדימה, תשאלו על ידי המרפאה בעיסוק לגבי פרטים כלליים הקשורים בילד, כדי שהמרפאה בעיסוק תדע מהו הקושי בו מדובר ותוכל להכין את פגישת האבחון הראשונה כראוי.
שיחת אנמנזה/שיחת הורים מקדימה:
קיימות שתי אפשרויות מקובלות לשיחת אנמנזה, אפשרות של שיחה מקדימה, לפני הפגישה הראשונה עם הילד, ומטרתה איסוף אינפורמציה לגבי הילד, טרם אבחון.
השניה, לאחר פגישות האבחון, ומטרתה איסוף אינפורמציה נוספת לגבי הילד יחד עם שיתוף ההורים בתוצאות האבחון, מטרות הטיפול, הדרכת ההורים לגבי המשך עבודה בבית, ולעיתים חשיבה משותפת עם ההורים לגבי מטרות הטיפול וקביעת סדרי עדיפויות, כל ילד על פי צרכיו.
בשיחת האנמנזה לרוב תשאלו אודות ההריון, הלידה, התפתחות ילדכם כתינוק בשנת חייו הראשונה ועד עתה, הטמפרמנט שלו, האופן בו הרגיע את עצמו, הרגלי השינה שלו, השגת אבני הדרך ההתפתחותיות ועוד. יתכן כי תישאלו על אופן תפקודו כיום מבחינה חברתית, מידת עצמאותו בחיי היומיום יחסית לגילו, הענותו לכללי המסגרת החינוכית, יכולת ההתארגנות שלו, אופן תפקודו בלימודים ועוד, הכל בהתאם לסוג הקושי בעקבותיו פניתם לטיפול ולגיל הילד.
אבחון:
תהליך האבחון עורך לרוב כשתיים שלוש פגישות. חדר הטיפולים הינו חדר ידידותי ונעים לעין הילד המטופל. לרוב, בחדר הטיפול מדפי משחקים, ציוד הנראה בסגנון ציוד ג’ימבורי, שולחן עבודה וכסאות. לעיתים תלוי סולם על הקיר או ציוד תליה נדנדות תלוי מהתקרה. האבחון עצמו אמור להיות נינוח מבחינת הילד ומטרתה הראשונה של המרפאה בעיסוק ליצור עם הילד קשר ראשוני נעים, כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלו ולקבל מידע רב ככל שניתן מפגישות האבחון. חלק מהאבחון נעשה דרך אבחונים רשמיים שעשויים להראות לילד כדפי עבודה, או משימות כתיבה. חלק מן האבחון דומה עבור הילד לשיעור התעמלות או למסלול ג’ימבורי, עבור הילדים הצעירים. וחלקים מההערכה ייערכו דרך משחקים. כל זאת, תלוי כמובן במרפאה בעיסוק העורכת את האבחון, בילד, בגילו ובמטרות האבחון.
טיפול:
גם בטיפול עצמו, במקרים רבים יש שילוב של משחק והנאה יחד עם עבודה על מטרות הטיפול הספציפיות לכל ילד. הטיפול בילד נערך דרך עשייה של הילד עצמו ולא דרך טיפול בגופו באופן פאסיבי. הילד פעיל כל העת ודרך עשיה מתפתח, לומד, מפנים ואחר כך מכליל דברים לסיטואציות אחרות ביומיום שלו. העשייה, הפעילות שנעשית, נקראת בשפת המקצוע: “פעילות מכוונת מטרה” (“פעילות תכליתית”), כלומר, הילד יעסוק במהלך הטיפול בפעילויות שונות מחיי היומיום, כגון ארגון וסידור הסביבה שלו, הכנת דבר מאכל וכדומה, בפעילות משחקית, או בפעילות למידה, אשר דרכה יושגו המטרות הטיפוליות אותן אנו רוצים להשיג עבורו.
מומלץ לשאול מראש את המרפאה בעיסוק האם אתם ההורים אמורים להיות נוכחים באבחון, כדי שתוכלו להכין את ילדכם. בטיפולי שלי, לרוב ההורה נוכח באבחון ועד גיל מסויים גם בטיפול עצמו, כדי להיות מסוגל ליישם עם הילד רעיונות מתוך הטיפול, לקבל ממני הדרכה לגבי יישום הדברים ביומיום, להבין כיצד ומה קורה, איך יוכל לעזור לילדו להתפתח. גם בחוויה המשותפת, בהנאה המשותפת של ההורה והילד, בהתמודדות יחדיו עם קשיים במהלך הטיפול, יש משמעות רבה. ההחלטה לגבי הימצאות ההורה בחדר הטיפולים עם ילדו נעשית על פי צרכי הילד, מטרות הטיפול וגיל הילד.