טיפול בילדים עם אוטיזם, בעזרת חיות מחמד

כחלק מעבודתנו המשותפת, הקמנו יחידה לטיפול בעזרת בעלי חיים במרכז מילמן, בחיפה. הפעלנו יחידה זו במשך מספר שנים, הקמנו והכשרנו צוות שממשיך לצמוח ולהפעיל את היחידה עד עצם היום הזה.

מאמר זה, מתאר פרויקט של טיפול בעזרת בעלי חיים, בילדים עם אוטיזם וליקויי תקשורת, שנערך במרכז מילמן בחיפה.
במאמר מובא הרציונל העומד מאחורי פיתוח גישה טיפולית זו, מטרות הטיפול האופייניות לטיפול באוכלוסיה זו בעזרת
חיות מחמד וכן תאור מקרה של ילד אוטיסט, המטופל בשיטה זו, מזה שנתיים וחצי.

הקדמה

מרכז מילמן, הוא מרכז טיפולי, שהוקם בשנת 1992 בחיפה, ומופעל על ידי עמותת”נצר” (עמותת הורים). המרכז עוסק באבחון ובטיפול בילדים עם הפרעות נרחבות בהתפתחות ובעיקר עם הפרעת תקשורת ואוטיזם. המרכז משרת את כל אזור צפון הארץ ומטפל בילדים בגילאי שנה וחצי עד 14 שנים.
במרכז מילמן פועל צוות רב מקצועי, מהתחומים הבאים: רפואה, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בעזרת אומנויות, תרפיה במוזיקה, הוראה וטיפול בעזרת בעלי חיים.
לכל ילד מותאמת תכנית טיפול אישית, המורכבת ממספר טיפולים שונים ומותאמת לצרכיו. הטיפול כולל גם התייחסות לסביבה המשפחתית והקהילתית של הילד ומשלב את ההורים בתהליך הטיפול.
בשנת 1996, הוקם במרכז פרוייקט של טיפול בעזרת בעלי חיים. הפרוייקט הוקם מתוך אמונה ומחשבה שמפגש עם בעלי חיים, המשולב בטיפול על ידי מטפל מקצועי, עשוי לעודד תפקוד ולהביא לשיפור בקשר ובתקשורת אצל ילדים עם אוטיזם וילדים לקויי תקשורת.
הפרויקט הוקם והופעל בשנים הראשונות על ידי הגב’ ואנו חגית והגב’ זנדברג רויטל, מרפאות בעיסוק והושתת בבסיסו, על עקרונות הטיפול של מקצוע הריפוי בעיסוק.

ההפרעות המטופלות במרכז מילמן

Pervasive Developmental Disprders-PDD
קבוצת הפרעות המאופיינות בליקוי איכותי בהתפתחות של אינטראקציה חברתית הדדית, של משחק דמיוני ושל מיומנויות תקשורת מילולית ולא מילולית.
לרוב קיים מגוון מצומצם של התנהגויות ותחומי עניין, אשר ברובם הם סטריאוטיפיים וחזרתיים. פעמים רבות מופיעים גם ליקויים, הפרעות ועיכובים נלווים בהתפתחות, כגון: ליקוי קוגניטיבי, ליקוי מוטורי, הפרעות אכילה, הפרעות שינה והפרעות תחושתיות.
האבחון נעשה לפני גיל שלוש ומשתנה בעצמת המאפיינים מילד לילד.

אוטיזם
האוטיזם, הוא תת קבוצה של PDD, המאופיינת במספר ליקויים:

ליקוי איכותי ביכולת לאינטראקציה חברתית. כאשר, חייבים להופיע לפחות שניים מהמאפיינים הבאים:

• חוסר מודעות להופעת רגשות אצל אחרים
• חוסר, או ליקוי, בחיפוש ניחום אצל אחרים
• חוסר, או ליקוי, בהתנהגות חיקוי
• חוסר, או ליקוי במשחק חברתי
• ליקוי ביכולת ליצור קשר עם בני אותה שכבת גיל

ליקוי איכות בתקשורת מילולים ולא מילולית ובמשחק דימיוני.
חייב להופיע לפחות אחד מהמאפיינים הבאים:

• חוסר בתקשורת כלשהיא: דיבור, חיקוי או שפת גוף
• ליקוי בתקשורת לא מילולית: קשר עין, הבעות פנים
• חוסר בפעילות דמיונית, כמו: משחק דמיוני, סיפורים
• ליקוי בהפקת שפה מילולית
• ליקוי בתוכן או באופן הדיבור
• ליקוי ביכולת לנהל שיחה עם אחר

מגוון פעילויות ותחומי עניין מוגבל מאד.
חייב להופיע לפחות אחד מהמאפיינים הבאים:

• תנועות גוף חזרתיות, כגון: נפנוף בידיים, סיבובים במקום וכדומה
• התעסקות חזרתית בחלקי אובייקט, או התקשרות מוזרה לחפץ, כמו סיבוב חוזר ונשנה של גלגל במכונית צעצוע, הרחת חפצים וכדומה
• קושי בהתמודדות עם שינויים בסביבה
• התעקשות על חזרה על פעילויות בדיוק באותו האופן
• התעסקות והתעניינות בתחום עניין אחד בולט, כגון, סידור חפצים בשורות וכדומה

הרציונל לטיפול בעזרת בעלי חיים בילדים עם אוטיזם

בבסיס הרעיון להקמת תכנית הטיפול בעזרת בעלי חיים במרכז מילמן ולדרך הטיפול הספציפית, עומדות כמה הנחות יסוד. הנחות אלו מתייחסות ליכולת של בעלי חיים להשפיע על ילדים בכלל, ועל ילדים עם אוטיזם והפרעות בתקשורת בפרט, תוך התייחסות למאפיינים המיוחדים של ילדים אלו.

להלן הנחות יסוד מרכזיות של הטיפול בילדים עם אוטיזם, בעזרת בעלי חיים:

מפגש עם בעלי חיים יגרום לעלייה ברמת העוררות ובתשומת הלב לסביבה
רוב הילדים עם אוטיזם מנותקים מהסביבה, פסיביים מאד וחסרי יוזמה, בעיקר בקשר עם אנשים בסביבתם. היוזמה ליצירת קשר עם אנשים בסביבתם פגועה מאד אצל רובם, וכך גם היוזמה לשחק או לפתח ולהרחיב משחקים המוכרים להם. כמו כן, כל רפרטואר ההתנהגות שלהם מצומצם ותבניתי, כלומר, חוזר על עצמו שוב ושוב באותה הדרך.
מפגש עם בעלי חיים פועל על כל כל חושיו של האדם: ריח עז, תנועות חדות, מגע מיוחד וקולות חדשים וייחודיים. הפנייה לילד דרך כל החושים, השוני שמהווים בעלי החיים יחסית לדברים אחרים בסביבת הילד וחוסר יכולתו לצפות כיצד יגיבו (לעומת חפצים ומשחקים), יגרמו לעליה ברמת העוררות ולעלייה ברמת תשומת הלב של הילד למתרחש בסביבה. העלייה ברמת העוררות ובתשומת הלב לסביבה היא נקודת פתיחה משמעותית מאד לטיפול בילד עם הפרעות בתקשורת.

מפגש עם בעלי חיים יגרום להעלאת רגשות
אצל הילדים האוטיסטים, אנחנו רואים מגוון מצומצם מאד של רגשות והבעה מעטה מאד של רגשות. גם העוצמה שבה מובעים הרגשות, היא במקרים רבים חריגה ולא מותאמת: התפרצויות זעם, לעומת אפקט מאד שטוח, כלומר חוסר הבעה רגשית.
מפגש עם בעלי חיים גורם לרוב האנשים לתגובה רגשית כלשהיא והם אינם נשארים אדישים לנוכחות החיה. התגובה הרגשית עשויה להיות בעלת גוון חיובי, כמו שמחה והתלהבות, או בעלת גוון שלילי, כמו פחד, או רתיעה. במקרים רבים, התגובה כלפי בעלי החיים עזה בעוצמתה.
הנחתנו היא, שאם חיות גורמות לתגובות רגשיות, אצל מרבית בני האדם, גם אצל ילדים עם אוטיזם, תופיע תגובה רגשית כלשהיא.

בעלי חיים יאפשרו הזדהות והשלכה רגשית
כבר בגישה הפסיכואנליטית, תואר השימוש בבעלי חיים כאובייקטים להשלכה ולהתקה של יצרי ליבידו מודחקים. כמו כן, החיות מאפשרות הזדהות עם תחושותיהן.
בספרו “המרפא הפרוותי”, כותב ד”ר אברהם שליו: “על אף ההבדלים בין כל החיות לבני האדם, יש בחיות ובאורח החיים שלהן כמעט כל המרכיבים המאפשרים לילדים הזדהות – החל מהתלות במבוגר וכלה בבעיות גדילה, אכילה, קשר חושניות, רצון להשתעשע ועוד, ועם זאת, הן מותירות מרווח מספיק של ביטחון ומרחק מחייו האמיתיים והמציאותיים של הילד.”
הנחתנו היא, שגם ילד עם הפרעת תקשורת ישתמש בחיות להשלכה רגשית או להזדהות.

לילדים אוטיסטים יהיה קל יותר ליצור קשר עם בעלי החיים מאשר עם אנשים
ילדים אוטיסטים מתקשים ביצירת קשר עם אנשים, בהבנת מסרים ומצבים חברתיים.
כמטפלים, יש לנו אפשרות טובה יותר לכוון את אופי הקשר ואת קצב יצירת הקשר שיוצר בעל החיים עם הילד לקוי התקשורת, מאשר האפשרות לכוון קשר שיוצר מבוגר או ילד אחר. לדוגמא, אפשר לכוון משחק עם אוגרים בהתאם לאופיו של המטופל: להכניס אוגר למבוך כאשר פתח היציאה פונה לילד והאוגר חוזר ומציץ דרכו לכיוון פני הילד, משחק אשר אינו מחייב מגע עם האוגר; אפשר לתת לאוגר לגשת אל הילד ולאפשר לילד ללטפו; ניתן לשחק בהאכלת האוגר; לכוון את המשחקים בהתאם לצורכי המטופל ורצון המטפל.
הנחתנו היא, שיצירת הקשר עם החיה, תהייה עבור ילדים אלו, מאיימת פחות וקשה פחות מיצירת קשר עם אנשים.
הנחה נוספת היא, שתוך כדי יצירת הקשר עם בעלי החיים, ירכשו הילדים בהנחיית המטפלים, כלים ליצירת קשר עם דמויות אנושיות. הקשר שיווצר עם בעלי החיים יהווה שלב מכין ליצירה ולפיתוח קשר עם אנשים.

בעלי חיים יעבירו מסרים קלים יותר לפיענוח עבור הילד האוטיסט, מאשר מסרים שמעבירים אנשים
בעלי חיים מעבירים מסרים גופניים, לא מילוליים, ברורים וחד משמעיים. לדוגמא, כאשר כלב חש כאב, הוא יביע זאת בדרך מאד ברורה וחוזרת על עצמה, ביבבה או בנביחה; כאשר הכלב חש שמחה, הוא יקשקש בזנבו, יגש לילד וכ”ו.
לעומת זאת, המסר שמגיע מאנשים אינו תמיד ברור וחד משמעי, בעיקר כאשר מדובר בילדים עם קושי רב בהבנת מצבים חברתיים. אנשים עלולים להעביר מסרים כפולים, להביע תחושות שונות בדיבור לעומת שפת הגוף וכדומה. כמו כן,
תגובת בעלי החיים לילד היא מיידית, דבר המקל על הבנת התגובה והבנת הקשר בינה לבין מעשהו של הילד, לעומת אנשים, העשויים להשהות את תגובתם, או להתלבט לגביה מסיבות שונות.
לדוגמא, כאשר טיפלנו בילד אשר נהג להשתולל בהתפרצויות זעם, יולי הכלבה לא חששה לגשת אליו, ללקק אותו ולהרגיעו, בניגוד לילדים אחרים ולמבוגרים, שנרתעו וחששו מתגובתו.

מטרות הטיפול

בעקבות ניסיוננו בטיפול בעזרת בעלי חיים במרכז מילמן, ראינו כי ניתן להסיק מספר מטרות לגבי יתרונות טיפול זה עבור ילדים עם אוטיזם.
נוכחנו לדעת, כי ניתן לנסות ולהשיג בעזרת טיפול זה מגוון רחב של מטרות בתחום התפקודי, התקשורתי, הקוגניטיבי והרגשי.
מטרות הטיפול נקבעות עבור כל ילד לפי צרכיו, בתאום עם הצוות הרב-מקצועי, בשיתוף ההורים ולעיתים בשיתוף הילד.

פיתוח קשר משמעותי עם בעל חיים
ילדים אוטיסטים עלולים להתעלם מבעל החיים, או להתייחס אליו כאל חפץ, או כאל משחק. רוב הילדים אינם מבינים בתחילת הטיפול, לבעל החיים יש רגשות, רצונות וצרכים משלו.
אחת המטרות בטיפול היא להגיע למצב שבו הילד יתייחס לחיה כאל יצור חי: יפנים את כללי ההתנהגות עם בעלי חיים, יפתח הבנה לצרכיה של החיה, יפתח אמפתיה כלפיה, יצור עימה קשר משמעותי, יתייחס אליה כאל שותפה למשחק ויפתח עמה יחסי חברות.
עבור כל ילד נקבעות תת-מטרות בתחום זה, בתחילת הטיפול ובמהלכו, לפי מצב ואופן התייחסותו לחיות בכל שלבי הטיפול. עבור כל ילד אנו מנסים לזהות את בעל החיים שיהיה המשמעותי ביותר עבורו ויאפשר השגת מטרות אלו.

יצירה או שיפור של קשר עם אדם משמעותי, בעזרת בעל החיים כמתווך
קשריו של ילד אוטיסט עם האנשים הקרובים אליו חריגים ולוקים בחסר. ברוב הטיפולים בעזרת בעלי חיים במרכז מילמן משתתף גם אחד ההורים. על ידי יצירת מצבים שבהם מעורבים ההורה והילד יחדיו, ובתיווך החיה והמטפל, אנו מנסים להשיג שיפור בקשר ביניהם. לדוגמא: מתן אפשרויות לילד לשתף את ההורה בחוויות של שמחה או פחד ועידוד ההורה לתמוך בילד ולעזור לו להתמודד ברגעים אלה, מילוי משימות משותפות כמו האכלת בעל החיים ביחד, עזרה באחיזת רצועת הכלב ועוד.
אנו נעזרים בחיות גם כמתווכות בקשר שבין הילד למטפל ולעיתים גם בקשר שבין הילד לילד אחר, לאח או לאחות.

הפחתת התנהגויות אוטיסטיות
בטיפול בילד אוטיסט אנו מנסים לגרום לו להפחתה ברגעי הניתוק, הפחתה בפעילויות חזרתיות ותבניתיות, להפחתה בתנועות סטריאוטיפיות וכדומה.
יש קושי רב למטפלים להשפיע בתחום זה. מספר מצומצם של מחקרים שעסקו בנושא זה הראו מגמה של הפחתה בהתנהגויות האוטיסטיות במהלך טיפול בעזרת בעלי חיים (3,4).

הגברת מלל ותקשורת
אחת המטרות היא לנסות לפתח את רמת השפה והתקשורת של הילד באמצעות הטיפול בעזרת בעלי חיים.
מכיוון שבעלי חיים מסוגלים לגרום להעלאת רמת העוררות ולהבעת רגשות, יש ילדים שבסביבת בעלי חיים מפיקים קולות, מדברים, יוצרים קשר עין ותקשורת מילולית ולא מילולית עם הסובבים אותם, יותר מאשר במצבים אחרים.
אותם מחקרים שעסקו בהפחתת התנהגויות אוטיסטיות, הצביעו גם על עלייה בהתנהגות תקשורתית במהלך הטיפולים בעזרת בעלי חיים (3,4).
דוגמא לשיפור במלל ובתקשורת אפשר לראות בסיפורו של שחר (שם בדוי). כאשר התחלנו לטפל בשחר הוא היה בן ארבע, אך כמעט ולא דיבר. בטיפולים הראשונים בעזרת בעלי חיים הביע שחר התרגשות רבה, שהתבטאה בריצה סביב החדר ובחזרה על מילים ומשפטים של המטפלת. לפי עדות אימו, שחר דיבר במצב זה יותר מאשר בכל מצב אחר בחייו. בתחילה חזר שחר על מילות המטפלת (אקולליה), אך אחר כך החל לשנות את משפטיה שינויים דקים ובהמשך אמר משפטים משלו. שיפור זה נשאר לא רק במסגרת הטיפול בעזרת חיות, אלא שחר החל ליזום תקשורת מילולית גם במסגרות אחרות בחייו: בבית, בגן הילדים, בטיפולים אחרים וכ”ו.

פיתוח משחק חברתי
אופיו המיוחד של הטיפול בעזרת בעלי חיים מאפשר לחשוף את הילד לסוגי משחק שונים, ביניהם גם משחק חברתי. בין סוגי המשחק השונים: משחק שבו הילד שולט בסיטואציה ובחיה (החיה מהווה מעין “כלי” עבורו), משחק שבו הילד משחק עם עוד אדם סביב החיה (משחק מקביל), משחק שבו הילד משחק עם החיה כשותפה למשחק (משחק חברתי), ומשחק חברתי עם עוד אדם בטיפול בחיה.
אחת המטרות בטיפול היא לעבור את שלבי המשחק השונים, תוך כוונה לנסות ולהגיע למשחק חברתי מפותח ככל האפשר.

חיזוק כוחות האגו של הילד
הטיפול בעזרת בעלי חיים מצריך התמודדות עם מצבים שונים של קושי רגשי, כגון: התמודדות עם פחד מחיות ופחד מרעשים שונים, התמודדות עם משימות בעלות דרגות קושי שונות בטיפול בבעל החיים, נטילת אחריות על החיה ועוד.
התמודדות מוצלחת של הילד, שמחוזקת על ידי ההורה או מטפל, עשויה לעזור להעלאת דימיו העצמי של הילד, להגברת הביטחון העצמי שלו ולשיפור יכולתו להתמודד עם מצבי קושי שונים (2).

הזדהות והבעה רגשית
עקב הקושי הרב של ילדים אוטיסטים להביע רגשות וכן להזדהות עם דמויות אחרות בסביבתם, אנו רואים בהזדהות ובהבעת רגשות מטרה בפני עצמה. אנו מנסים לעודד מצבים אפשרות להזדהות עם בעל החיים. השגת מטרה זו מאפשרת לנו לעבד תכנים רגשיים שהילד מעלה.
דוגמא לכך אפשר לראות בטיפול של רן (שם בדוי). רן, ילד אוטיסט בן שמונה, סבל מהפרעות התנהגות אשר גרמו לתגובה של גועל או כעס בסביבתו. רן נהג לכרסם חפצים לא אכילים כמו קרעי בלון, ולשחק ברוק שנוצר סביבם. תגובת הסובבים אותו היתה לאמר לו שהוא עושה שטויות, שהוא מגעיל או פשוט לצעוק עליו שיפסיק.
בטיפול בעזרת בעלי חיים גילה רן, שאת יולי הכלבה מעשיו אינם מגעילים. להפך, גם יולי אוהבת לעשות “שטויות” ולכרסם דברים לא אכילים (אבנים, חלקי משחק). רן החל לעודד אותה להתנהג כמותו ואז היה מלגלג עליה או כועס עליה שעשתה זאת. תהליך זה של הזדהות עם הכלבה והשלכת רגשותיו שלו, קיבל התייחסות טיפולית במהלך הטיפול, דבר שעזר מאד להפחתת התנהגויות חריגות אלה וכנראה גם להרגשה הטובה של רן.

הפחתת מתחים
יש ילדים אשר בקרבת החיות מצליחים להרגע ממתחים שונים ומחרדות שונות, המלווים אותם לאורך היומיום.
מיכל (שם בדוי), נהגה בתחילת כל טיפול לחבק את הארנבון בידיה ולהניח את ראשה על פרוותו הרכה. מיכל נעזרה במגע זה עם הארנבון כדי להרגע ממתחים ומקשיים שאותם חוותה במהלך הטיפולים השונים. במשך תקופה ארוכה, בכל פעם שמיכל נתקלה בקושי בזמן טיפול אחר, היא היתה צועקת: “ארנבת! ארנבת!”. זו היתה דרכה להראות שקשה לה ושהיא רוצה להגיע לטיפול בעזרת בעלי חיים, שבו היא יכולה להירגע.
לפי דיווחי הצוות הרב מקצועי, בהמשך היום היתה מיכל יותר רגועה ופנויה רגשית ותפקדה טוב יותר, מאשר לפני הטיפול בעזרת בעלי חיים.

עידוד התנהגות חקרנית
רבים מהילדים האוטיסטים אינם ערים מספיק לסביבתם ואינם חוקרים אותה באופן נורמטיבי. במפגש עם בעלי חיים קיימים גורמים רבים, השונים מדברים שעימם נפגש הילד בחיי היומיום שלו, כגון: קולות של בעלי חיים, ריחות חזקים, מגע מיוחד, איברי גוף השונים מהמוכר לילד ועוד. דברים אלה מעוררים אצל ילדים רבים סקרנות ורצון לחקור את החיות ואת סביבתן.

פיתוח תחושת אחריות
במהלך הטיפול נחשפים הילדים לחוויות רבות שבהן החיה תלויה בהם והם המטפלים והדואגים לחיה. חשוב לזכור שבחייהם של הילדים המטופלים אין מצבים רבים שבהם הם השולטים והאחראים. לרוב, ילדים אלה זקוקים לעזרת אחרים אף בתפקודים הבסיסיים ביותר.
אחת המטרות בטיפול היא לפתח אצל הילד תחושת אחריות כלפי החיה ולקיחת אחריות עליה, ומכאן עשוי הילד ללמוד לקחת אחריות על מצבים שונים בחייו. תחושת אחריות כלפי אחר מהווה למעשה בסיס ליחסים בריאים. “הילד וחיית המחמד לומדים שהם תלויים זה בזה במובנים רבים, מתוך תלות זו צומחת תחושת אחריות, יכולת קבלה ונתינה לזולת” (5).
שירה (שם בדוי), בת שמונה, סובלת מהפרעה בתקשורת (P.D.D). עד כה לא נדרשה שירה לקחת אחריות, אלא להפך, תמיד עזרו לה בכל דבר וניסו למנוע ממנה מאמץ או תסכול. כחלק מהטיפול הוענקה לשירה אחריות על יולי הכלבה, היא היתה אחראית להוציא את יולי לטיפולים, להשגיח שלא תרוץ לכביש, שלא תאכל מזון מפחי אשפה ועוד. האמונה שפיתחה שירה בעצמה, במהלך הטיפולים, שהיא מסוגלת לטפל באחר ולקחת אחריות, תרמה לביטחונה העצמי והשפיעה אף על התנהגותה כלפי אחותה התינוקת.

הנאה
היכולת להינות היא מטרה בפני עצמה בטיפול בילד הפגוע. במקרים רבים ההנאה בטיפול יוצרת בילד מוטיבציה ורצון לשיתוף פעולה, והיא זו המאפשרת השגת מטרות רבות אחרות.

מהלך הטיפול

בטיפול בעזרת בעלי חיים במרכז מילמן אנו נעזרים במגוון חיות מחמד, העוברות הכנה מיוחדת לשמש כחיות טיפול, וכן בכמה חיות משק וחיות בר: כלבה, ארנבונים, שרקנים, אוגרים, תוכונים, גרבילים, אוגרים סיביריים, עכברים, אפרוחים, צפרדעים, חרקים, חלזונות, צב ועוד. כגל ילד מטופל פעם בשבוע למשך כ 20-45 דקות (בהתאם לתפקוד
הילד).
בתחילת הטיפול נעשה תהליך הערכה, שבו אנו מנסות למצוא עבור כל ילד בעל חיים משמעותי בעבורו, אשר ילווה אותו לאורך התהליך הטיפולי. כחלק מתהליך ההערכה אנו צופות בילד ובאופן תפקודו עם החיות כדי לקבוע מטרות טיפול אישיות בעבורו. אחת לכמה חודשים נעשה תהליך הערכה מחדש. לאור העובדה שהטיפול במרכז מילמן הוא טיפול רב מקצועי, יש התייעצות מתמדת בין אנשי צוות מדיסיפלינות שונות לגבי קביעת מטרות הטיפול עבור כל ילד, לגבי קשיים שונים העולים בטיפול ולגבי התפתחות הטיפול. בנוסף, גם ההורים מעורבים בטיפול על ידי השתתפות פעילה בו, מתן דיווחים על הנעשה בבית והבעת מחשבות ורצונות לגבי אופן הטיפול.

להמחשת התהליך הטיפולי נציג להלן תאור מקרה של ילד המטופל בעזרת בעלי חיים מזה שלוש שנים.

תאור מקרה-ניב

ניב (שם בדוי) בן שמונה, מאובחן כאוטיסט. ניב החל לקבל טיפול בעזרת בעלי חיים בגיל חמש.
בפגישה הראשונה היה ניב רוב הזמן מנותק מהקורה סביבו. ברגעים שבהם הגיב ניב לנוכחות המטפלת והחיות, הוא ניסה להניח בובה על הארנבון, למעוך את הארנבון בין ידיו או למשוך בפרוותו וסרב להפסיק. במקום להאכיל את הארנבון ניב שיחק בחתיכות הגזר כבקוביות, בצורה חזרתית ותבניתית (הפיל והרים אותן). ניב כעס וצעק כשאימו ניסתה להפסיק משחק זה.
התנהגותו של ניב במפגש זה, איפיינה את השבועות הראשונים לטיפול. הוא התייחס לבעלי החיים כאל חפצים. התייחסות זו באה לידי ביטוי בהעברת החיות ממקום למקום, במגע לא נאות, בחוסר ההבנה של רעיון האכלת החיות ובאי יצירת קשר עימן. יחד עם זאת, הוא גילה בהן התעניינות כבר מתחילת הטיפול. אחד הקשיים בשלב זה היה משך הקשב הקצר של ניב, שנע בין רגעי ניתוק לבין רגעי שיתוף פעולה שארכו דקות מעטות. באותה תקופה ראשונה ניב נמשך בעיקר לעכברים. הוא התייחס אליהם באופן מכאני, כאל צעצוע, נהנה להניחם שוב ושוב בראש הסולם ולראות כיצד הם יורדים. נראה היה שניב נהנה ממגע הזנב והפרווה של העכברים, אך הוא ניסה לשפשף את הפרווה במקום ללטפם. אפשר לאמר שניב התייחס בשלב זה רק לצרכיו ולרצונותיו הוא.
בעקבות המגע העקבי של ניב עם החיות במשך הטיפול, חלו כמה שינויים בולטים בהתנהגותו של ניב:
יכולתו של ניב להתרכז בחיה ובפעילות עימה מבלי להתנתק הלכה וגברה בהתמדה.
ניב הפגין יותר ויותר הנאה במהלך הטיפול ויותר התרגשות במפגש עם החיות: הוא היה רץ לפתוח את הדלת, מקבל את פני המטפלת בחיוך ומיד פונה לפתוח את כלובי החיות ללא צורך בעידוד.
ניב הביע רגשות שונים ומגוונים במהלך הטיפול, באופן מילולי ובאופן לא מילולי: שמחה, געגוע, ציפייה למפגש עם החיות, פחד מהכלבה המעורב בהתעניינות בה ועוד.
במהלך הטיפולים עסקנו רבות בצפייה בבעלי החיים, במגע פיזי עימם, בחקירת גופם ובהשוואה לגופו של ניב. לרוב, הפעילות נעשתה כאשר ניבכאשר ניב יושב על ברכי אימו והם בוחנים את החיה יחדיו, משחקים עמה ומלטפים אותה. בעקבות פעילויות וחוויות אלה חל שינוי בהתייחסותו של ניב לחיות (בעיקר לחיות הקטנות), ונראה היה שהוא החל להפנים את ההבדל שבין בעלי החיים לבין חפצים וצעצועים. התנהגותו השתנתה בהתאם: הוא פחות ניסה למעוך את החיות, החל ללטפן בעדינות ואף לדבר עמן.
בשלב זה של הטיפול, כאשר ניב החל להבין שבידיו נמצא יצור חי, יכולנו להדגיש צד נוסף בטיפול והוא ההבנה שגם לחיות יש רגשות, צרכים ורצונות, והתנהגותו של ניב צריכה להיות מותאמת לכך. התחלנו לעבוד על פיתוח אמפתיה כלפי החיות. כאשר ניב נגע בחיה בצורה לא נאותה, הוספנו לאיסור דברי הסבר לגבי העובדה שגם החיה סובלת מכאב וניסינו לעודד את ניחום החיה. בשלב זה נעשתה מרבית העבודה עם יולי הכלבה. כלב מעביר מסרים של שמחה או כאב באופן ברור יותר מחיות קטנות, ורצונותיו ומעשיו מאוד מובנים ונראים היטב לעין. בין ניב ליולי התפתח קשר עמוק ומשמעותי, הנמשך עד עצם היום הזה. ניב מדבר על יולי בבית, מבקש להגיע למרכז מילמן ולפגוש אותה, צופה בה וצוחק מדברים שהיא עושה, למשל כשהיא נובחת או מתעטשת. ככל שהקשר בין יולי לניב נעשה משמעותי יותר, הלכו ופחתו רגעי הניתוק במהלך הטיפול עם החיות, עד שהם נעלמו לגמרי במהלך הטיפול. גם שיתוף הפעולה בין ניב למטפלת הלך וגבר.
ניב נכנס בשמחה לחדר הטיפולים, הוא ניגש ליולי ואומר מה ברצונו לעשות הפעם. הוא מלטף את יולי במהלך הטיפול ומפגין חיבה ברורה כלפיה. רוב הפעילויות סובבות סביב משחקים שונים עם יולי, הוצאתה לטיולים וטיפול בה. כיום, הטיפול מתמקד בהבנת צרכיה של יולי על פי מסרים שהיא מעבירה: הבחנה במסרים, הבנת הצרכים שלה והתייחסות הולמת של ניב לצרכיה.
התפתחות נוספת בטיפול ארעה כאשר נהגנו בשלב מסויים לתת לניב להאכיל את יולי בירקות שונים, בעזרת כפית ומזלג, ישר לפיה (בתחילת הטיפולים שבהם נעזרנו ביולי, נהגנו להאכילה בביסקוויטים, אך בהמשך עברנו לירקות כדי למנוע השמנת יתר). ניב נהג להסתכל תוך פיה של הכלבה ולעקוב אחר הלעיסה. עקב בעיה תחושתית נרתע ניב עד אותו זמן ממגע בירקות וסירב לאכלם (מגוון המאכלים שאכל היה מצומצם מאד). לאחר כמה מפגשים שבהם האכיל את הכלבה החל גם ניב לפתע לטעום מן הירקות, כמו רוצה לדעת בדיוק מה היא אוכלת, מה טעמו של האוכל ומדוע היא מתלהבת ממנו. המאכלים שאותם אכל לראשונה עם יולי הפכו להיות המאכלים האהובים עליו ומגוון המאכלים שהוא אוכל בעקבות הטיפול גדול משהיה.
בהמשך הטיפול נראה לנו שהתפתחו רגשות של קנאה של ניב כלפי יולי ואף החלה תחרותיות בינו לבינה. הוא החל לאכול את הירקות בעצמו, ולא היה מוכן לתת אותם לכלבה למרות בקשותיהן של אימו ושל המטפלת. ניב המשיך ופיתח את העניין, בכך שהיה מנפנף בירק מול עיניה הרעבות של יולי וברגע שפתחה את פיה היה ממהר לדחוף את הירק לתוך פיו, צופה בתגובתה וצוחק ממנה.
לאחר כחודשיים של פעילות טיפולית מסוג זה, דיווחה אימו של ניב, שגם בבית הוא החל להראות סימני קנאה ותחרותיות כלפי אחותו הגדולה. רגשות אלה לא עלו בעבר. ניב החל לבקש את האוכל של אחותו, חטף ממנה משחקים וצחק ממנה כפי שהיה צוחק מן הכלבה. ניב ביקש וניסה ללבוש את בגדיה של אחותו, ביקש ללבוש את בגדי בית הספר שלה וביקש ללכת עימה לבית הספר במקום ללכת לגן הילדים. רגשות קנאה אלה, שהם מאד טבעיים בין אחים, החלו לראשונה דווקא ביחסים של ניב עם יולי הכלבה, והוכללו גם לסביבתו הטבעית בבית וליחסיו עם אחותו. מאוחר יותר נצפתה התנהגות דומה עם ילדים בגן.
לסיכום, אנו רואים שניב עבר תהליך ארוך, שבו טיפלנו בתחומים שונים, והשיג מטרות טיפוליות שונות בכל שלב בטיפול. מטרות אלה נקבעו עבור על פי תגובותיו לבעלי החיים, לאנשים בסביבה ועל פי תפקודו הכללי בכל שלב.
בשלב הראשון בטיפול הושגו המטרות האלו:

• יצירת תשומת לב לבעל חיים
• שיפור הקשר עם אימו
• הפחתת התנהגויות אוטיסטיות
• שיפור בהתנהגות תקשורתית

לאחר תקופת טיפול שהתמקדה במטרות אלו, נוספו לטיפול המטרות האלה:

• הבנה שמדובר בבעל חיים ולא בצעצוע
• התייחסות לצורכי בעלי החיים
• פיתוח תחושת אחריות
• יצירת קשר משמעותי עם בעל חיים מסויים
• שיפור בקשר עם אנשים נוספים באמצעות הקשר עם בעל החיים

סיכום

מהנסיון הטיפולי שצברנו במהלך שלוש וחצי שנות טיפול אנו רואות השפעה של הטיפול על רוב הילדים והשגת רבות מהמטרות שנקבעו עבורם.

השפעת הטיפול עדיין לא נחקרה באופן מדעי ואנו נמצאים היום בתהליך של איסוף נתונים למחקר. אולם, על פי דיווחי המטפלות בעזרת בעלי חיים, דיווחי מטפלים מדיסציפלינות אחרות במרכז מילמן ודיווחי ההורים, נראה כי הטיפול מאפשר השגת מטרות תפקודיות, תקשורתיות, רגשיות וחברתיות עבור ילדים אוטיסטים.

מקורות

1. American Psychiatric Association, 1987. DSM-3-R: Diagnostic & ststistical manual of mental disorders. Third edition revised
2. Levinson,B.,1969. Pets oriented child psychotherapy. Charles C. Thomas, Springfield IL
3. גילשטרום, ר, 1994. תכנית התערבות בקרב ילדים אוטיסטים באמצעות בעלי חיים (ארנבת). עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת חיפה.
4. Redefer, L.A. & Goodman, J.F.,1989. Brief report: Pet facilitated therapy with autistic children. Journal of autism and developmental disorders, vol. 19(3),pp.461-467
5. Robin,M & Bensel,R. 1985. Pets and socilization of children. in Sussman, M.B Pets and the family