גמישות יתר במפרקים

מצב בו יש לאדם יכולת להניע את המפרקים מעבר לטווח התנועה הנורמאלי, ללא תחושת כאב או קושי.
זהו מצב מולד, לרוב בעל נטייה גנטית, בו רקמת החיבור סביב המפרקים רפה והגידים מאורכים באופן בו מתאפשרת תנועה יתירה במפרק.
התחושה שמתקבלת מהמפרק פחותה ויציבות המפרק עלולה להיות נמוכה.
לעיתים, גמישות היתר הינה תסמין של קושי התפתחותי או מחלה גנטית, כמו תסמונת אלהרס דנלוס (תסמונת המאופיינת בגמישות יתר קיצונית), אך אצל מרבית האנשים אינה מתלווה לקושי נוסף.
גמישות היתר נפוצה סביב מפרקי הברך, שרש כף היד, מרפק, כתף ואצבעות.

חשוב להיות מודעים למצב של גמישות יתר במפרקים, בעיקר אצל ילדים, מכמה סיבות:

גמישות יתר עלולה לגרור עיכוב בהתפתחות אבני הדרך ההתפתחותיות הראשונות, אצל תינוקות: קושי במעברים לישיבה, עמידה והליכה, מתוך הקושי לייצב את המפרקים לצורך ביצוע פעולות אלו ואחרות.

גמישות יתר במפרקים עלולה לגרור קשיים במוטוריקה העדינה, כדוגמת קושי באחיזת כלי כתיבה ופיתוח סגנון אחיזה, המושפע מהגמישות הרבה באצבעות וחוסר היכולת לתמוך בכלי הכתיבה באופן יציב. לעיתים קרובות, סגנונות האחיזה אותם מפתחים ילדים גמישים אינם פונקצונאליים מספיק, כלומר אינם מאפשרים כתיבה בכתב ברור, קריא, בקצב מהיר מספיק, עם גודל אותיות אחיד וכדומה. יתרה מזאת, גמישות היתר עלולה לגרור התעייפות מהירה בזמן כתיבה, כאב ואף דלקות ופציעות בכף היד, בשורש כף היד ובאצבעות, בעקבות מאמצי הכתיבה.

גמישות יתר יכולה להשפיע על יציבה לא נכונה, שתוצאותיה עלולות להיות פגיעה בגב ובמפרקי הברך והאגן. ילדים עם גמישות יתר במפרקים, וכך גם חלק מהמבוגרים, נוטים לעמוד לדוגמא, תוך “נעילת” המפרק ביישור יתר, באופן הגורר עומס יתר על מפרק הברך ועל הגב ועלול לגרום לדלקות, או כאב, בטווח הרחוק. עמידה זו נובעת מתוך צורך בתחושה מהמפרק ומתוך צורך בתחושת יציבות. כך גם ישיבת W המאפיינת ילדים עם גמישות יתר. ישיבה זו, עם רגליים כפופות לאחור, מספקת תחושת יציבות ונוחות, אך  גם היא וגם יישור היתר בעמידה, אינן בריאות למפרקי הברך ותורמות לחוסר היציבות של המפרק, בטווח הארוך, כיוון שהן מקבעת מנחים בהם יש הארכה של הגידים.

גמישות יתר עלול לגרום לנקעים, כמו נקע בקרסול, או לפריקות מפרקים. אצל ילדים, מוגבר הסיכון לפריקת מרפק מסוג “Pulled elbow”  פריקה הנגרמת לרוב כאשר אוחזים בכף היד של תינוק, פעוט, וכאשר הוא מועד בטעות, היד חווה משיכה פתאומית ומשקל גופו של התינוק/פעוט מושך את היד כלפי מטה בעוד יד המבוגר אוחזת בו באזור כף היד. במצב זה, נפוצה פריקת מרפק. על מנת להימנע מפריקה כגון זו רצוי להימנע ממשיכת ילדים עד גיל חמש מתחת לגובה המרפק, מהנפתם (הרמתם) על ידי אחיזה בכפות הידיים ובעת הליכה עם פעוט, שאוחז ביד המבוגר, לנסות לאפשר לו ליפול תוך ליווי יד המבוגר ולא לנסות למנוע את הנפילה ע”י משיכת היד כלפי מעלה.

בטיפולי הריפוי בעיסוק אנו עובדים על חיזוק השרירים סביב המפרקים הגמישים, על מנת לשפר את יציבות המפרקים והשליטה בתנועה. אנו עובדים על שיפור יציבה. אנו מעלים למודעות דרך הדרכת הילד והוריו, את נושא גמישות היתר ואת הדברים שבריא ומומלץ לסגל כאורח חיים, כגון סוגי ספורט או פעילויות יצירה שונות. בטיפול ניתנת גם התייחסות לנושאים ממוקדים כגון, אופן אחיזת העיפרון ושיפור המיומנות הגרפומוטורית.

כהורים, חשוב לדעת לא לאמר לילד גמיש כיצד עליו לאחוז עיפרון, אלא לעזור לו למצוא את האחיזה האופטימלית עבורו, המתאימה לאופיה של היד שלו, עם הגמישות והקושי לייצב את מפרקי האצבעות. נסיון להראות לילד כיצד עליו לאחוז עלול לגרור כתיבה באחיזה שאינה נכונה עבורו ולהשיג תוצאות הפוכות.

דוגמאות לאחיזות כלי כתיבה עם גמישות יתר במפרק האצבע המורה

רבים מהילדים עם גמישות היתר במפרקים, אינם זקוקים להתייחסות טיפולית או להדרכה כלשהיא. מומלץ לפנות לטיפול במידה ונתקלים בקושי בהשגת אבני הדרך ההתפתחותיות, או קשיים תפקודיים בכל שלב לאורך הדרך. דוגמאות לסיבות נפוצות לפניה, הינן: תינוק שאינו מתיישב, נעמד או מפתח הליכה עצמאית. ילד שנופל הרבה בעת הליכה או ריצה. ילד שאוחז כלי כתיבה באופן שנראה מסורבל ומתקשה בציור או כתיבה.

על טיפול בגמישות יתר, במסגרת טיפולי הטיפוס הטיפולי והפיזיותרפיה, ניתן לקרוא כאן, באתר הפיזיותרפיה ההתפתחותית, של מיה נורמנד אלחסיד

*המאמר נכתב בלשון זכר, אך מתייחס, כמובן, לשני המינים.