הרלוונטיות של ריפוי בעיסוק מרחוק בימי מגפת הקורונה

אני מרגישה צורך עז להתייחס לסיבה בגללה אני מתעקשת להיות בקשר טיפולי עם מטופלי גם דרך וידאו וטלפון בימים הללו!  דברי כאן מכוונים למטופלים בריפוי בעיסוק, לבני משפחותיהם, למרפאים בעיסוק ולגופים המוסדיים מולם אנו עובדים. זאת עקב השאלות שעלו מצד מטפלים, מטופלים והמוסדות הממנים לגבי נחיצות הטיפול והיכולת לטפל מרחוק.

תחילה, אסביר ואתן מעט רקע על המקצוע עצמו, ובהמשך, אסביר את הקשר בין אופי המקצוע, לטיפול תחת מגבלות הסגר בתקופת מגפת הקורונה.

כמו עמיתנו הרופאים, ובדומה יותר לשותפינו לדרך הפיזיותרפיסטים וקלינאי התקשורת, אנו מגיעים לעולם המקצועי עם גוף ידע רחב מאד, במגוון תחומי טיפול ועשיה, כבר עם צאתנו ממוסדות הלימוד האקדמיים. כל אחד ואחת מאיתנו נדרש בהמשך להתמחות בתחום הספציפי בו הוא עוסק, להמשיך להרחיב ולהעמיק את הידע שלו לאורך כל שנות עבודתו.

אנו עוסקים במקצוע מאד דינאמי בו המטפל מתאים את עצמו כל העת למטופל ולצרכיו, בו המטפל מתייחס, מתוקף תפקידו, לכל תחומי התפקוד של האדם שעומד מולו (ומיד אסביר ואפרט), על כל מרכיבי התפקוד שלו ובכל גיל, מלידה ועד מוות. מרפאים בעיסוק עוסקים בחיבור בין האדם, העיסוק והסביבה של האדם.

ולמה הכוונה?

תחומי התפקוד, הינם המקומות והתפקידים בהם פועל כל אחד. אצל ילד צעיר, לדוגמא נתייחס בטיפול לסדר היום שלו בבית, ליכולת שלו לשחק עם ילדים בגן, ללמוד, לעסוק בטיפול עצמי כמו צחצוח שיניים, אכילה עצמאית וכדומה…. אצל מבוגר, נוכל להתייחס לתפקודו כאדם בוגר, לאופן תפקודו בבית, בעבודה, בנהיגה, בהיותו הורה, או בכל תחום אחר בו הוא מתפקד ועוסק – כאן אנו מתייחסים לחלק של העיסוק.

מרכיבי התפקוד הינם המרכיבים של האדם עצמו: תפקודו המוטורי, תנועתי, הקוגניטיבי, מרכיבי החשיבה שלו, הרגשי, התחושתי, החברתי והתקשורתי – כאן מתייחסים המרפאים בעיסוק לחלק של האדם.

ולבסוף, מרכיב הסביבה, בו מקשרים המרפאים בעיסוק בין מרכיבי התפקוד של האדם, על יכולותיו, עוצמותיו וקשייו, לבין תחומי התפקוד בהם הוא נדרש לתפקד, בסביבות השונות בהן הוא מצוי.

מכיוון שבני אדם מתפקדים בכל גיל בסביבות כל כך שונות, מכיוון שאנו עוסקים בכל מרכיבי התפקוד של האדם ובכל תחומי התפקוד שלו, נוצר כאן מקצוע בו ישנם מטפלים העובדים עם קשיש בביתו, במקום עבודתו, בבית אבות, או בבית חולים שיקומי, עם ילד בגן הילדים, בבית, במגרש המשחקים, בבית הספר, בהשתלבות בחוגים ובספורט, עם בני נוער בהכנתם לצבא, בלמידה, בעולם העבודה, בחיי החברה שלהם, עם מבוגרים באופן תפקודם בבית, בעבודה, בנהיגה, בהורות, עם מטופלים בבתי חולים פסיכיאטריים, מול מטופלים שעברו פציעות טראומה, שברים, קרעים ברצועות ביד, קטיעות, פציעות עמוד שדרה, עם תינוקות שרק נולדו, עם פגים בפגיות, ועוד ועוד ועוד…… וכולנו מגיעים עם אותו בסיס ידע מקצועי ראשוני.

בסיס הידע הזה, הלמידה שאנו עוסקים בה לאורך כל שנות העבודה ותחומי העיסוק הרחבים כפי שתיארתי כאן, “יוצרים” מטפלים, מרפאים ומרפאות בעיסוק, אשר מסוגלים ברובם להיות גמישים ביותר, עקב הצורך להתאים עצמם למטופל, לאדם, על עיסוקיו השונים במגוון סביבות אינסופי.

ומה קורה היום? בימים בהם אנשים ספונים בבתים, תחת איסור לצאת מהבית ופתאום כל סביבתם משתנה, כאשר אנו נדרשים לקיים חיים שלמים מתוך ארבעת קירות ביתנו. תלמידים נדרשים להיות תלמידים, מבלי לצאת לביה”ס, להיות אנשים חברתיים, מבלי לפגוש בחברה, מבוגרים צריכים לדאוג לפרנסתם, מתוך אותם ארבעה קירות ופעמים  רבות כאשר עליהם במקביל להפוך גם למורים וגננות לילדיהם, קשישים נותרים בדד, אנשים שנפצעו לא תמיד יכולים לפגוש במטפל שימשיך עימם שיקום תוך מגע ישיר בהם, אנשים עם קשיים רגשיים מתמודדים בתוך המציאות הקשה והשונה ועוד מגוון אינסופי של מצבי קיצון כאלה…

למרפאים בעיסוק כאמור, יש בבסיס המקצועי גם את מתת הגמישות בטיפול, כפי שתיארתי מעלה. לכן, מרפאה בעיסוק יכולה לשחק עם ילד משחקי מחבואים, תופסת או “מחפשים את המטמון” כשהוא בביתו והיא בביתה, מעבר למסך המחשב. היא יכולה לתקשר דרך המסך עם הילד, לשחק עימו, לעסוק בפעילויות למידה, שיקום, תפקוד עצמאי ועוד. גם דרך המסך אנו עוסקות לא רק בשימור התפקודים אותם כבר רכש והשיג המטופל, אלא גם בהמשך בניה, שיקום, צמיחה, התפתחות!

ובנוסף, גם בימים כתיקונם, כחלק מעבודתנו, המרפאים בעיסוק עוסקים רבות בטיפול בסביבה הטבעית של האדם. מרפאים בעיסוק נכנסים באופן רגיל ויומיומי, לטפל במטופלים בבתים, במסגרות חינוך ומקומות עבודה ופנאי. זהו חלק מעבודתנו! כיום, אנו “נכנסים” לסביבה הטבעית, דרך המסך! ומטרתנו, בין השאר, לעזור למטופלינו לנהל טוב יותר את היומיום החדש שלהם בסטינג שונה של סביבה יומיומית.

המרפאה בעיסוק עשויה לסייע להוריו של ילד לארגן מחדש את סדר היום שלו בתקופה בה אין מסגרות זמן ברורות, אין חובה אמיתית לצאת מהבית בשעה מסויימת, להתנתק ממסכים, ללמוד, לעבור למשחק פיזי ופעילות ספורט, לשחק במשחקים, לאכול בזמנים מוגדרים וכך גם להתקלח או ללכת לישון ולקום בשעה הגיונית….

אלו הן רק דוגמאות מתחום התפתחות הילד בו אני עצמי עוסקת, אבל כך גם פועלות ופועלים מרפאים בעיסוק בכל תחום עיסוק שלנו! בדיוק באותו האופן, מתוך תחומי המומחיות של כל אחת ואחד!

לסיום, תמיד נעדיף טיפול פנים אל פנים, את המגע במטופל, עם היכולת הרחבה יותר ליחס אישי, חם ומכיל. אבל גם בימים בהם לא ניתן לספק זאת באופן “נורמאלי”, אנחנו יכולים, ויותר מכך, אנחנו ממש מחוייבים בעיני, לספק למטופלים שלנו כל זאת, אך בגבולות המותר והבטוח בימים של בידוד או סגר!