הילד נושך, מה עושים?
בין גיל שנה/שנה ורבע, לגיל שלוש, נשיכות הן תופעה טבעית ורגילה בהתפתחות פעוטות. תופעה זו עשויה לחלוף מהר, או להשאר כחלק מההתנהגות של הילד למשך חודשים רבים. הסיבות לתופעה זו רבות והתגובה צריכה להיות מותאמת לילד ומקור לנשיכות.
מדוע ילדים נושכים?
כלי להבעה עצמית: אצל ילדים רבים, הנשיכות מהוות תחיליף לדיבור. הילד רוצה להביע הרבה יותר ממה שהוא מסוגל, בגילו ומביע את התחושות החזקות שלו, מבחינה רגשית, דרך נשיכה. כך שנשיכה, יכולה להיות גם דרך להביע רגשות אהבה…. לאו דווקא מתוך כוונות רעות.
פריקת תיסכולים: נשיכות, יכולות להוות דרך לפרוק תסכולים. תסכולים, כמו התסכול שנובע מהרצון בעצמאות מול היכולת של הילד הצעיר להיות באמת עצמאי, תסכולים חברתיים, מאבקי כוח, צורך להתחלק על תשומת לב או על משחקים וכדומה. אותו תסכול הנובע מחוסר היכולת לבטא את עצמו, כפי שהיה רוצה. ועוד…
מאבק לעצמאות: הרצון הטבעי, של הילד הצעיר, לזכות בעצמאות, יכול לגרור לפתרונות כמו נשיכה, כדרך לקבל מהר צעצוע שילד אחר לקח, או כפיתרון לסיטואציות חברתיות רבות אחרות.
ההנאה מתגובת הסביבה: יש גם נשיכות מתוך ההנאה שבתגובה החזקה של הננשך ומתגובות הסביבה. ילד בגיל זה, אינו מבין לחלוטין איך מרגיש הננשך. הוא אינו מבין שזה כואב, או עד כמה זה כואב. הוא עשוי להנות מכל ההמולה שנוצרת סביב העניין. יש ילדים שממש נהנים מהבכי או הצעקה של הילד שננשכך, מבלי שיהיו מסוגלים כבר להבין את תחושת הילד שמולם. פשוט עניין של סיבה ותוצאה: נשכתי, היו צעקות…
חיקוי חברתי: יש ילדים, שפשוט מחקים ילדים אחרים בסביבתם: זהו גיל שבו חלק גדול מהלמידה של הילד על העולם הסובב אותו, נעשית דרך חיקוי. אם הילד רואה ילד/ילדים אחרים נושכים אזי הוא יחקה את ההתנהגותם.
חקירה ולמידה: חשוב לזכור גם, שהלמידה של הילדים בגיל זה נעשית בין השאר דרך מגע והתנסות עם החפצים שסביבם. אחת הדרכים לחקור, על ידי ילדים רבים, הינה, להעביר חפצים גם דרך הפה ולעיתים לנשוך, כך שהנשיכה מגיעה ממקום מאד טבעי של חקירה.
מגע ותשומת לב: נשיכות יכולות להיות ביטוי לרצון בקשר ומהוות לעיתים דרך לחיפוש וקבלה של תשומת לב ושל מגע עם הסובבים.
צורך תחושתי: יש ילדים שזקוקים מאד לגרייה תחושתית סביב הפה, בעיקר בשלב הוצאת שיניים, כשהכל כואב ולא נעים.
הגנה עצמית: ויש נשיכות כדרך להגן על עצמו מילדים אחרים שנוהגים כלפיו בדרך מלחיצה, לא נעימה, לא לרוחו, וזו דרכו, המאד טבעית והאינסטיקטיבית של הפעוט, להתגונן.
כיצד להגיב לנשיכות?
בכל מקרה של נשיכה חייבת לבוא תגובה של אמירה ברורה, רצינית וחדה בסגנון של: “אסור לנשוך!” אמירה שחוזרת על עצמה כמו מנטרה קבועה בכל מקרה של נשיכה. באותו הרגע, בוודאי שלא להכנס להסברים ארוכים ומייגעים, אותם הילד יתקשה להבין, אלא להישאר עם האמירה החדה והברורה הזו. (בשלב מאוחר יותר, אפשר לדבר על כך, לספר על כך ולהסביר שוב שזה כואב, אך לא ברגע ההתרחשות.)
כמובן שאסור להדגים לו כמה זה כואב או לא נעים, כי זה מבלבל ועלול לתת לו לגיטימציה לנשוך, בגלל חוסר ההבנה שלו את הסיטואציה, מעבר לנימה המתעללת שבדבר. אסור באותה מידה להגיד לילד שננשך שיחזיר לו, כדי שילמד כמה זה לא נעים… מאותן סיבות כמובן. מאותן סיבות, אין להשתמש גם בנשיכות עדינות כאמצעי חיבה, כפי שיש הורים שנוהגים לעשות, כי זה מאד מבלבל את הילד.
חשוב לנסות למנוע סיטואציות של נשיכה, ולכן כדאי לנסות להבין באילו סיטואציות הילד נוטה לנשוך יותר, כשהוא מתרגש, עייף, כשיש סביבו הרבה אנשים, כשהוא רב על חפץ עם ילד אחר, כשמחבקים אותו, כשהוא לא מצליח לבקש מה שהוא רוצה וכדומה. ואז להגיב בהתאם, מתוך מטרה להימנע מהנשיכות, לדוגמא, כשרואים שהוא רוצה חפץ של ילד אחר, לגשת, לשאול אם הוא רוצה ולעזור לו לבקש את החפץ. לקחת אותו קצת לידיים לחיבוקים ומשחק עם ההורה. אם ההורה מבחין מראש, שהסיטואציה מעוררת נשיכות, כדאי להסב את תשומת ליבו לדברים אחרים, למשחקים ופעילויות אחרות, לספק לו מגע סביב הפה דרך מתן דברים שמותר לנשוך, מאכלים עם מגע שנעים לו, נשכנים וצעצועים שאפשר להכניס לפה.
לנסות לא להגרר לתגובות בעלות עוצמה חזקה שעלולות לעודד אותו לנסות לעורר שוב ושוב סיטואציות כאלו, כפי שתוארו למעלה.
ולהורה עצמו, כדאי להתאזר בהמון סבלנות. כדאי לשדר גם לסביבה הקרובה, שעלולה להלחיץ מהחשש לפגיעתו של הילד בסובבים אותו, שזהו שלב טבעי בהתפתחות הדורש תגובה ברורה, כפי שתוארה לעיל וסבלנות, כדי להמנע מלחץ שרק יזיק לעניין.
