טיפוס כספורט עבור ילדים וטיפוס טיפולי

מעבר לכך, קיר הטיפוס הוא סביבה בה קל לחוש גאווה, לפתח אמונה בעצמך ולהעלות את ערך העצמי.

יש ייחוד בהימצאות בסביבה מאתגרת כזו ובטיפוס לגובה, בכך שהחוויות הרגשיות אותן חווה הילד הינן חוויות מאד עוצמתיות. גם הרגשות השליליים וגם החיוביים בקיר, עשויים להיות עזים בעצמתם. מכאן, הקיר מהווה מקום נכון גם להתמודדות עם הצורך, להיות מסוגל לווסת את עצמת הרגשות ואת מגוון התגובות לרגשות השונים. הטיפוס דורש תכנון וחשיבה, יחד עם פיתוח אחריות, ויסות אימפולסיביות, פיתוח יכולת לדחיית סיפוקים במהלך הפעילות ופיתוח שליטה עצמית, עמידה בכללים ובחוקים ברורים.

עבור ילדים רבים זהו מקום שיכול לאפשר הבעה רגשית, גם כאשר הילד/ה מתקשה בכך.

מכאן, עולה גם ההתייחסות שלי למרכיבים התקשורתי, החברתי והשפתי: כאשר הרגשות נחווים בעצמה כה גבוהה, מן הסתם נשמע בקיר קולות צהלה, קולות שמחה ומולם צעקות של מאמץ, קריאות אכזבה או תסכול. תנועה, ספורט, פעילויות מהנות או מרגשות וגם, חוויות הגובה וההינתקות מהקרקע, מהווים גורם מעודד מאד להפקת קוליות, עבור ילדים המתקשים בדיבור וגורם מעודד תקשורת עבור ילדים המתקשים בתחום זה. כך שהבסיס לתקשורת סביב קיר הטיפוס מתחיל קודם כל באופן ספונטאני דרך הרגש והפן התחושתי. אבל לא כאן, מסתיימת החוויה התקשורתית במהלך הטיפוס. החוויה התקשורתית היא גם צורך משמעותי בזמן טיפוס. בתור התחלה, קירות טיפוס רבים, ומצוקים רבים הינם קירות טיפוס לגובה בהם נדרשת אבטחה של המטפס על ידי אדם נוסף. דבר, היוצר קשר קבוע בין המטפס למאבטח. בטיפוס בולדר (קירות נמוכים, עם מזרן, שאינם דורשים אבטחה), יש מצבים בהם מטפס אחד שומר, משגיח מאחור על האחר. קיימת עזרה הדדית במהלך הטיפוס, חברות. מצבים רבים בהם ילדים מעודדים זה את זה, מדרבנים האחד את השני, מחזקים. פעילות הטיפוס מציפה רגשות שונים כלפי הסובבים: קנאה, הערצה, תחושת תחרותיות, התגייסות לצורך השגת מטרות משותפות, תמיכה באחר, אמפטיה כלפי האחר ועוד.

עוד מאפיין משמעותי מאד של הפעילות בקיר הטיפוס, הינה שהפעילות יכולה להיות פעילות רבת משמעות, משותפת עבור הורה וילד, או עבור אחים ושאר בני משפחה. מאד אופייני לראות בקיר הטיפוס ילדים המעודדים את הוריהם להצליח, צופים בהם בגאווה או מאוכזבים מול נפילה, ולהיפך את ההורים התומכים בילדיהם, שומרים עליהם, מנחים, מאבטחים. גם מתחים עולים בסביבה זו, וגם חוויות פורקן והנאה משותפים.

הטיפוס, מצד אחד הינו ספורט המעמיד את המטפס מול מטרות אישיות ונסיון לשיפור יכולתו האישית. מצד שני, בפעילות בקיר הטיפוס תמיד יש אינטראקציה חברתית מול באי המקום. פעילות בקיר יכולה להיות אישית, פרטנית או  לחילופין, פעילות קבוצתית.

מלבד התחום הרגשי, החברתי והתקשורתי, הטיפוס יכול לחזק ולשפר עוד מגוון רחב של מיומנויות ומאפשר השגת מטרות טיפוליות בתחומים שונים.

הטיפוס בקיר טיפוס נעשה דרך טיפוס במסלולים, שנקבעים על פי צבעי האבנים בקיר ועל פי הוראות המאמן. לכן, בתחום הקוגנטיבי, תחום החשיבה והלמידה, נדרשת מהילד הבנת הוראות, תשומת לב לפרטים, ריכוז, יכולת פיצול קשב, זיכרון על מנת לזכור את המסלולים השונים אותם התבקש הילד לבצע. נדרשת יכולת תכנון ושמירה על רצף פעולות, יכולת קבלת החלטות ופתרון בעיות.

הפעילות מערבת מרכיבים שונים של תפיסה חזותית, כמו: אבחנת דמות ורקע, תפיסה מרחבית, התמצאות במרחב, אבחנת גודל, צורה, צבע, כיווניות.

בנוסף, ההנאה והמוטיבציה שיוצרת הפעילות יכולה לאפשר לנו, המטפלים, לשלב מגוון רחב של מטרות למידה שונות, תוך עיסוק בטיפוס, כולל מטרות בתחום הכתיבה והגרפומוטוריקה, בתחום התפיסה החשבונית ועוד.

הפעילות בקיר מערבת מספר דרכי למידה והוראה: למידה דרך התבוננות באחר וחיקוי, דרך הקשבה להוראות, דרך חקירה עצמית והתנסות אישית ועוד.

ולבסוף, באופן טבעי, פעילות ספורט מזוהה עם חיזוק תחום המוטוריקה ועם גרייה תחושתית. בתחום המוטורי, אכן ספורט זה דורש ומעודד יציבות, פיתוח מיומנויות שיווי משקל, שיפור יציבה וחיזוק שרירים בכל הגוף. לא רק המוטוריקה הגסה מושפעת מהטיפוס, אלא גם המוטוריקה העדינה ותפקודי כף היד. נדרשת אחיזת אחיזות קטנות בקיר, תוך שימוש בקצות האצבעות והפרדת תנועה טובה (שימוש בתנועות קטנות של האצבעות, תנועה עדינה מתוך כף היד). הטיפוס מפתח תאום בין אברי הגוף השונים (קואורדינציה), תאום עין יד, עין רגל, תאום בין שני צידי הגוף, דיוק מוטורי, דורש שמירה על רצף תנועתי ומפתח יכולת תכנון תנועה טובה! כך שדרך הטיפוס ניתן לעודד ולפתח מגוון מטרות בתחום המוטורי.

בתחום התחושתי מדובר בפעילות המגרה את כל החושים של האדם, פעילות מעוררת, אשר יש בה גם הרבה מאד רגעי המתנה ומנוחה ונדרשת בה שליטה עצמית רבה. בקיר עומס גירויים רב, ובטיפוס בטבע, בטיפוס צוקים אנו עשויים להיתקל גם בסביבה בה רמת הגירויים הסביבתיים נמוכה יותר, שלווה ומרגיעה. בקיר הטיפוס יש פעמים רבות סביבה הומה, לעיתים רועשת, לעיתים נשמעים בה הרבה קולות של אנשים או מוסיקה. בקיר הטיפוס גריה חזותית עמוסה של האבנים הצבעוניות, ויש צורך ביכולת סינון הגירויים השונים על מנת להתמקד בעיקר, באחיזה בה אתה אמור לאחוז, במסלול, בקולו של האדם שמלווה אותך, בהוראות ועוד.

פעילות הטיפוס והעליה לגובה, ההיתלות על הקיר במנחים שונים, במנחים שונים של הראש, קפיצות או נפילות מגובה, נדנוד על חבל טיפוס וגלישה עימו מטה, מגרה בעצמה רבה את המערכת הוסטיבולארית, מערכת שיווי המשקל.

נשיאת כל משקל הגוף על הידיים והרגליים, ההיצמדות לקיר, קפיצה מהקיר למזרן ושאר הפעילויות התנועתיות בקיר, מספקות תחושה חזקה מאד למפרקים, לשרירים, בכל הגוף ומהווה תחושה פרופריוספטיבית  עזה (תחושה עמוקה מהמפרקים והשרירים).

לסיכום, התחלתי מתאור החוויה האישית שלי סביב עולם הטיפוס, אולם, כמרפאה בעיסוק, לאורך כל שנות הטיפול, חשתי תמיד שעולם הטיפוס מהווה בסיס מצויין לעבודה טיפולית עם ילדים רבים. ורבים ממטופלי, אכן המשיכו בטיפוס טיפולי, במקביל לטיפול בקליניקה, או לאחריו, כאשר חלקם הפכו את הטיפוס לחלק משגרת יומם, גם עם תום הטיפול. ילדים, שהגיעו לטיפולי הריפוי בעיסוק בעקבות מגוון רחב של קשיים ומטרות: ילדים עם קשיי קשב וריכוז, סרבול מוטורי, DCD- קושי בתכנון תנועה, ילדים עם קשיי תקשורת ואוטיזם, עם קשיים רגשיים, עיכובים בהתפתחות ועוד. אני אישית, מטפלת בילדים, אך מאמינה שכמעט בכל גיל ניתן להיתרם מפעילות זו.

למידע נוסף אודות הקשר בין טיפוס להתפתחות המוטורית של ילדים כנסו לקישור: נולדנו לטפס