מהימנעות מציור-לציור בהנאה!

רבים מהילדים, המופנים לטיפולי ריפוי בעיסוק בגילאי 4 עד 6 הינם ילדים שנמנעים מציור. במקרים רבים, ההורים והגננות מודאגים מכך, שההימנעות מציור עלולה לגרום לקושי, או להצביע על קיום קושי, שישפיע על יכולתם של ילדים אלו להתמודד עם מטלות שונות בכתה א’ ועם רכישת יכולת כתיבה תקינה.
אצל ילדים רבים יש אכן מקור של קושי התפתחותי, המשפיע על אי הרצון לצייר. בין השאר, המקור לקושי עשוי להיות קושי מוטורי, כמו גמישות יתר במפרקים או קושי בתפיסה חזותית, כגון קושי באינטגרציה חזותית מוטורית (ביכולת לעבד את המידע החזותי שראה ולתרגם אותו לצורה אותה הוא מצייר) ועוד.
חלק מהילדים פשוט אינם נמשכים לתחום, מאופיים, אינם אוהבים לצייר. רבים מהילדים מאד חסרי בטחון בתחום זה ונמנעים מציור, מתוך החשש להיכשל ובעקבות ביקורת עצמית לגבי התוצר. לעיתים, נלווה גם קושי סביבתי, כאשר ילדים בגן לועגים זה לזה על אופי ציוריהם וחלקם מפתחים הימנעות, כתוצאה ממצבים שכאלו.

עקרונות הטיפול

כשאני מתחילה לטפל בילד עם קושי בציור, המטרה הראשונית שלי ובמקרים רבים, גם המטרה העיקרית, הינה עידוד האהבה לתחום, יחד עם חיזוק הביטחון העצמי והדימוי העצמי, המשתקפים גם בציור, או בהעדר הרצון לצייר והיעדר ההנאה מהציור.
במקביל, מטופל גם כל קושי התפתחותי, המשפיע על יכולת הציור של הילד, באם המקור מוטורי, קוגניטיבי, תפיסתי וכדומה.
מספר עקרונות בסיסיים מנחים אותי בעבודתי עם הילדים:

  • חיבור למקום בו מצוי הילד: חשוב להתחיל מהמקום בו מצוי הילד מבחינת יכולתו ומבחינת הבשלות והמוכנות שלו .
  • הנאה כבסיס לצמיחה: רק פעילות מהנה תגרום לו להיפתח לתחום, לצבור בטחון, ניסיון, ולהתחיל לפתח ולהתפתח מתוך העולם הפנימי שלו עצמו.
  • חיזוק הביטחון העצמי דרך התגברות על מכשולים: האמונה, שכל דבר שהילד יצר, כל מכשול שעבר בדרך בכוחות עצמו, כל קושי עליו הוא התגבר, מחזק אותו והופך להיות הישג שהוא חלק ממנו. זהו פידבק חשוב שאותו זוכים לחוות גם מתוך תגובותיו של כל ילד למראה ההצלחות שלו, השמחה וחדוות החיים שמתלווה להצלחה ולהתגברות על מכשול וקושי.
  • עיקרון ההדיות מול דרישה וגבולות בטיפול: כלי חשוב לטיפול, הינו היכולת ליצור תחושה של הדדיות, לאפשר לילד להרגיש, שהוא אדם שמתחשבים בדעתו, שמתייחסים אליו בכבוד, תוך הקשבה לרצונותיו ודעותיו, שיש לו כוח רב בקביעת מהלך הטיפולים, שיש לו זכויות רבות בטיפול, אך גם חובות! השקפה זו גורמת לילדים רבים לשתף פעולה בטיפול, בדברים שבמקומות אחרים בחייהם הם נוטים להימנע מהם, כמו…. ציור.
  • הכללה לבית ולסביבה החינוכית: בטיפול, אנו מנסים ליצור מצבים המחזקים חוויות ותחושות אלו גם בבית ובגן, בזכות השתתפותם של ההורים בתהליך, הדרכתם והמשך עבודה שלהם עם הילד בבית. יישום הדברים על ידי הילדים וההורים בבית במשך כל השבוע, הינו מרכיב בסיסי ביכולת של הילד להתפת, להפנים את הדברים ולהפכם לחלק ממנו! במקביל, בהתאם לצורך ולרצון ההורים, ניתנת הדרכה דומה גם לצוות הגן.

שעת הטיפול מהווה מקום שקט ונעים עבור ההורה והילד, מקום בו הם יכולים לבלות נטו 45 דקות אחד על אחד, בפעילות משותפת, מהנה, הממוקדת רק בילד עצמו! זמן איכות, שחסר בחיי היומיום של רבים מאיתנו בימינו!

דוגמא לפעילות המעודדת ציור

בטיפולים רבים, אני מתחילה את ההתערבות, בתחום זה, דרך משחק לו קראתי “משחק הציורים“. זהו אמצעי קל ולא מאיים שדרכו ניתן לחזק את בטחונו של הילד ביכולתו לצייר.
עיקרון ההדדיות והדגשת כוחו של הילד והכבוד למה שהוא יוצר יחד עם נתינת משמעות רבה ליצירה שלו, מרכזיים מאד בפעילות זו. במשחק, אנו מתחילים מהמקום ההתפתחותי בו נמצא הילד ולאט לאט ממשיכים ומתקדמים הלאה.
מזמינים את הילד לשחק יחדיו, כשלכל משתתף יש דף. בכל תור משתתף אחר מנחה את המשחק, וכמובן שנכריז עליו כעל “המנחה”, כבוד גדול, עבור ילד בן ארבע או חמש!
המנחה מצייר על גבי הדף שלו ושאר המשתתפים מחקים אותו ומעתיקים את הציור שלו. המנחה מלווה במלל את מעשיו ומסביר כל הזמן מה הוא עושה. הוא יכול להחליף צבעים במהלך הציור ואז גם שאר המשתתפים יכולים להחליף צבע, כשבחירת הצבע הינה לפי אוות נפשם. המנחה לא מגלה מראש מה הוא מצייר, דבר שנותן חופש יצירה רב למנחה, אך גם גורר מתח במשחק ואלמנט של הפתעה כשמגלים מה מציירים בסוף. כל ציור מתקבל בברכה, גם אם אין לו שם ומראה מאד מוגדרים ומובנים.
הרעיון אינו ללמד את הילד לצייר ציורים שהוא מעתיק, אלא לשקף לו את יכולתו לצייר וליצור, להראות לו שיש משמעות במה שהוא עצמו מצייר וכבוד רב כלפי הציור שלו, לתת לו בטחון לצייר, הנאה ותחושת מסוגלות והצלחה, לאפשר לו לדלות רעיונות מדמיונו בכדי ליצור ציורים אותם אנו נעתיק ממנו, ובמקביל לעזור לו לפתח את היכולת המוטורית, היכולת ליצור תנועות מגוונות ומפותחות יותר על גבי הדף, להסתכל על מי שמולו ולחקות את תנועותיו, לשכלל את הצורות אותן הוא מצייר ועוד ועוד….
בציורים שאנו המבוגרים ניזום, נתחיל ביצירה עם הילד, בהתאם לשלב בהתפתחות הציור בו הוא מצוי, ובהתאם לגיל הכרונולוגי שלו. יכולת הציור מתפתחת בתחילה משרבוט של קווים ע”ג הדף, בהמשך, יצירת צורות מעגליות, עיגולים, קווים אנכיים, מאוזנים. בהמשך יצירת צורות מקווים כמו ריבוע, אח”כ צורות שבהן יש חציית קו אמצע של הגוף (ושל הדף) כגון צלב, ועם התפתחות היכולת לצייר קו אלכסוני גם צורות כמו X ואחריו משולש.

במשחק זה, אני נמנעת מציור מדוייק מדי, מושלם מדי, כדי לא להוות רף שייראה לילד קשה מדי להשגה. גם כשמעתיקים מהילד, חשוב “לטעות” בכוונה או בטעות ולא לדייק. ולשקף לילד שזה טבעי לא לדייק ולטעות לעיתים. התייחסות זו, מפחיתה חרדה ומפחית את הצורך של ילדים רבים בפרפקציוניסטיות, הגורמת לילדים רבים להימנע מציור. בעת שהילד מצייר או מעתיק נחזק אותו וניתן לו פידבקים חיוביים על מעשיו מבלי לבקר באופן שלילי את ציוריו. בגילאים הצעירים, חשוב מאד לא לדרוש מהילד לצייר ציור בו אנו רואים דברים מוגדרים ולקבל ברצון ציורים המורכבים משירבוטים, שלגביהם הילד ממציא ורואה בדמיונו סיפורים שונים. חשוב לכבד את בחירת הילד בצבעים ולא לבקר אותה, לא לדרוש צבע התואם את המציאות, כמו גבעול בירוק ושמש בצהוב, או להיבהל מילד שבוחר לצבוע את כל ציוריו בשחור.
ניתן להשתמש בכל סוג צבע שהוא במשחק הזה. עם ילדים רבים אני בוחרת להתחיל את המשחק הזה עם צבעים זורמים, רכים ונמרחים, כמו צבעי וקסארל, צבעי פנדה, שפורפרות של צבעי מים עם ספוג בקצה, צבעי גואש וכ”ו. בגילאי גן טרום-חובה/חובה אני מעדיפה שימוש בעפרונות או טושים, בכדי לשפר גם את אופן אחיזת העיפרון, דרך ההסתכלות של הילד על ידי המבוגר שיושב מולו, המהווה בסיס לחיקוי.