//תפיסת טיפול הוליסטית בריפוי בעיסוק
תפיסת טיפול הוליסטית בריפוי בעיסוק 2017-11-20T11:13:13+00:00

תפיסת טיפול הוליסטית בריפוי בעיסוק

התייחסות הוליסטית למטופל, כחלק מסביבתו

תפקודו של כל אדם מושפע ומורכב ממכלול מרכיבי תפקוד שונים ותחומי תפקוד שונים, הפועלים בשילוב ולא ניתן לעשות הפרדה מלאה ביניהם בזמן הפעילות. האדם הינו מכלול שלם ואין יכולת להפריד בין חלקיו השונים, כל חלק משפיע ומושפע בהכרח מהחלקים האחרים. האדם הינו יותר ממכלול חלקיו.
זו גם התייחסות המרפאה בעיסוק אל הילד המטופל:
דוגמא לכך ניתן לראות בסיפורו של רון (שם בדוי), ילד עיוור, שהחל את הטיפול בגיל 3.
לכאורה, ניתן לחשוב על עיוורון כעל מוגבלות הגורמת לקשיים רק בתחומים בהם אנו נדרשים באופן ישיר לראייה: הליכה ברחוב, קריאה, כתיבה, צפייה בסרט, שימוש במחשב, למידה אקדמית וכ"ו. אולם, העיוורון עלול ליצור אצל ילד צעיר, כמו רון, קשיים נלווים נוספים רבים ומגוונים בכל מרכיבי ותחומי התפקוד. אנו כמטפלים חייבים להיות מודעים לכך, לאבחן את הקשיים השונים ולטפל בהם.
רון התקשה ללמוד דברים רבים ולתפקד באופן תואם לגילו בתחומים רבים. כיוון שחסר לרון מידע רב המתקבל מהסביבה דרך הערוץ החזותי, היו לרון עיכובים שונים בהתפתחות המלווים בפחדים שונים. הוא פחד לעמוד על הרגליים ולצעוד, כך שרוב הזמן היה יושב או שוכב על הרצפה, הוא כמעט ולא התנסה בהליכה, בניידות בסביבה, כך שהמיומנות המוטורית שלו הייתה במצב קשה.
רון התקשה  להבין רבים מההתרחשויות סביבו בגלל המחסור במידע מהסביבה וכן התקשה לצפות מראש דברים רבים שעומדים להתרחש (כמו התחככות של ילדים אחרים בו בעת משחק בחצר הגן). עקב כך, היו לו פחדים רבים. מבחינה רגשית הוא היה דומה לתינוק, שזקוק כל הזמן למבוגר משמעותי לצידו, בכדי להרגיש בטוח. הוא בכה הרבה מאד, התקשה מאד במעברים מפעילות לפעילות ובשיתוף פעולה ברבות מהפעילויות. הוא נזקק למלווה, שתהייה עימו כל היום והיה נצמד כל הזמן לגופה או לגופו של אחד המטפלים המוכרים לו.
מבחינה קוגנטיבית, רון תפקד נמוך יחסית לבני-גילו. הוא לא הצליח להתמצא בסביבתו וליצור תמונה נכונה של הסביבה. הוא התקשה בלמידה בגלל חוסר יכולת לחקור דברים דרך הראיה ולהיעזר בערוץ החזותי לצורכי למידה ובגלל חוסר הביטחון והסגירות שלוותה אותו.
בתחום השפתי תקשורתי היו לו גם קשיים בגלל חוסר היכולת לראות את תגובות האחר ולהבינן, לראות שפת-גוף, ג'סטות ולצפות את תגובות ומעשי האחר.
כל הקשיים הללו במרכיבי התפקוד השונים השפיעו גם על תחומי התפקוד השונים בחייו של רון. הוא לא היה מסוגל להשתתף בסיטואציות של משחק עם בני גילו, אלא רק עם מבוגרים, בהם בטח יותר והיה לו קל יותר לצפות את תגובותיהם. יכולת המשחק שלו הייתה באיכות נמוכה לבני גילו.
הוא נזקק גם לעזרה רבה בתפקודי יומיום, כמו הליכה לשירותים, אכילה ולבוש.

אני, כמרפאה בעיסוק, חייבת להתייחס, לא רק לעיוורון, אלא גם לקשיים הנלווים, שנוצרו בעקבות העיוורון, בכל אחד ממרכיבי ותחומי התפקוד. וזאת כדי לנסות לעזור לרון לתפקד באופן אופטימאלי בחברה ולחוות חיים מספקים ובעלי איכות טובה מבחינה תפקודית ורגשית. בטיפול תהייה התייחסות לקידומו של רון הן מבחינה רגשית, חברתית, מוטורית, קוגנטיבית, ועוד, תהייה התייחסות לשיפור יכולתו לתפקד באופן עצמאי יותר בחיי היומיום, להיות נייד יותר, להיות מסוגל להגיע ליכולת לטפל בעצמו (על פי גילו, כמובן), ללמוד, לשחק עם ילדים אחרים, להנות, ועוד מטרות לפי מצבו ולפי אופן ההתקדמות שלו.
הטיפול, במקרה זה, נערך, כמובן בשיתוף הוריו ותוך הדרכתם השוטפת, בשיתוף הגן ובשילוב טיפול של מורה, קלינאית תקשורת ופסיכולוגית.

מרכיבי התפקוד
ניתן לחלק את תפקודו של האדם למרכיבי תפקוד שונים:

המרכיב המוטורי
מתייחס למערכת הנויורומסקולרית (שרירים ועצבים)ולאופן תפקודה.

אינטגרציה-סנסורית (שילוב-חושי)
קליטה, מיון, שילוב ותאום של מידע חושי מגוון כדי שהאדם יוכל להגיב באופן יעיל לסביבתו.
בכל רגע נתון מגיעים לגופו של האדם גירויים תחושתיים שונים: קולות מהסביבה, ריחות, תחושות מגע שונות, גירויים חזותיים ועוד. בתפקוד תקין, המוח מסנן גירויים לא רלוונטיים ומתייחס לגירויים החשובים, בכדי לארגן תגובה הולמת ולתפקד באופן יעיל.

תפיסה חזותית (ויזואלית)
היכולת להכיר, לזהות ולפרש גירויים חזותיים דרך הראיה.

קוגניציה (חשיבה)
תהליך מוחי הכולל תהליכי חשיבה, יכולת המשגה, חשיבה מופשטת, היכולת לפתרון בעיות, קשב, זיכרון, יכולת למידה, הבנת מושגי זמן ועוד.

מרכיב-תפקוד רגשי (פסיכולוגי)
היכולת לעבד מידע מהעבר וההווה תוך תפיסה מציאותית שלי ושל אחרים וכן היכולת לחוות, לזהות ולהביע רגשות.

מרכיב-תפקוד חברתי
היכולת לחוות ולקיים קשר, ברמות אינטראקציה שונות, עם אנשים אחרים והיכולת לתת פירוש מתאים למצבים בינאישיים או חברתיים שונים ולהגיב בהתאם.

תחומי-התפקוד
האדם פועל במסגרות ותחומי תפקוד שונים בחייו, אשר משתנים בהתאם לגילו, תרבותו, מינו, מצבו הבריאותי ועוד גורמים משפיעים.

פעילויות חיי היומיום (A.D.L-Activities of Daily Living)
פעילויות אותן חייב האדם להיות מסוגל לבצע בכדי לספק את הצרכים האישיים שלו ולהיות אדם תורם לחברה. ניתן לחלק פעילויות אלו למספר תחומים:

טיפול עצמי
שמירה על הגיינה אישית, לבוש, אכילה, הכנת אוכל, שימוש בכסף, קניות במכולת וכ"ו.

תקשורת
היכולת לנהל שיחה, להשתמש בטלפון, לכתוב מכתבים, למלא טפסים ועוד.

ניידות
היכולת להשתמש בתחבורה ציבורית, להשתמש במפת דרכים, לנהוג ברכב, ללכת ולהתמצא ברחוב ועוד.

לדוגמא: שרון (שם בדוי), ילד עם הפרעת תקשורת, התקשה  בהבנה חברתית ובתפקודי יומיום. שרון לא ידע כיצד לחצות כביש, איך לפנות לאנשים ברחוב, אל מי לא לפנות… וכ"ו, לדוגמא הוא נהג לעצור מכוניות העוברות בכביש בנפנופי ידיים, להכניס את הראש דרך החלון ולשאול "מה נשמע?" , לדחוף את הראש לתוך חלונות של בתי-זרים, לרדת לכביש באופן פתאומי בלי לעצור ובלי להסתכל על התנועה וכ"ו. במהלך הטיפולים, יצאנו לטיולים ברחוב, לגני משחקים, לקניות במכולת. בסיטואציות אלו עבדנו על יכולתו של שרון לרכוש התנהגות מסתגלת בעת שהיה במקום ציבורי.

עבודה
העיסוק העיקרי של האדם. כולל עיסוק תמורת שכר, תחומי-אחריות של מפרנס, תפקידי הורות, תפקידיו השונים של תלמיד או סטודנט, ובילדות תפקודי משחק (עקב העובדה שהמשחק מהווה דרך מרכזית של הילד ללמוד ולהתפתח).
שליטה בתחום זה דורשת שליטה במיומנויות והרגלי-עבודה שונים: מיומנויות ספציפיות, הקשורות לעבודה המסוימת של אותו אדם, כמו יכולתה של מזכירה להשתמש במעבד תמלילים, ומיומנויות כלליות, כמו היכולת לקום בזמן ולצאת בזמן מהבית, היכולת להיות תחת פיקוח של מנהל וכ"ו.

פעילויות פנאי
מתייחס להשתתפות בפעילויות המיועדות להנאה, רגיעה או למימוש עצמי, לדוגמא: צפייה בטלוויזיה, השתתפות בחוגים, פעילויות התנדבות שונות, יציאה לטיול וכ"ו. לדוגמא, הקמת חוגי תחביבים שונים לילדים החוסים במוסד, או הקמת חוג טיולים בארץ לקשישים בבית אבות וכ"ו.

משפחה
מתייחס לאופן תפקודו של האדם בתא המשפחתי, האם הוא לוקח תפקידים בתוך המשפחה ואילו תפקידים האדם לוקח במשפחתו, חובות וזכויות, התייחסות למשפחה כיחידה כלכלית וכיחידה רגשית ואיזה מקום לוקח האדם במשפחה כיחידה רגשית וכלכלית.

הסתגלות לזמן
היכולת של האדם לארגן את הזמן בכדי למלא תפקידים ותחומי אחריות שונים והיכולת לארגן את הזמן באופן שיספק לאדם את הצרכים השונים שלו בכדי להשיג בריאות פיזית ונפשית. חייב להיות איזון בין הזמן שמקדיש האדם למנוחה, לעבודה ולפעילויות פנאי בכדי לשמור על בריאותו. זהו אחד הדברים הבסיסיים במקצוע הריפוי בעיסוק, עליו אנו מתבססות, לעזור למטופל להיות מסוגל להגיע לאיזון בין מנוחה, פעילויות פנאי, ועבודה, בכדי לחיות חיים בריאים ומספקים.
דוגמא לקושי בתחום זה ראינו אצל אימו של מעיין (שם בדוי). מעיין הינו ילד עם פיגור קל. הבן השני במשפחה עם ארבעה ילדים. אימו, רונית, מקדישה זמן רב לטיפול בבנה בכדי לעזור לו להתגבר על קשייו. בנוסף היא מקדישה זמן רב לכל אחד מילדיה, הן בעזרה בלימודים, הן בהסעות לחוגים רבים ולחברים. בשעות הבוקר כשהילדים לומדים רונית עובדת כמטפלת. את הערבים היא מבלה בסידור הבית לאחר יום שלם של השתוללות של ארבעת בניה, בכביסה, ובצפייה בחדשות בטלוויזיה ביחד עם בעלה. רונית היתה קמה באופן קבוע בין ארבע לחמש בבוקר להכין כריכים טריים לילדים לבית הספר ולשטוף את הבית לפני שהילדים קמים, או לחילופין לבשל את ארוחת הצהריים של אותו היום.
כשרונית הייתה מגיעה עם מעיין לטיפולים היא נראתה תמיד עייפה ביותר. היא הייתה מספרת על חוסר שביעות רצון מעצמה ומחייה, ועל חוסר סיפוק. תקופות ארוכות הייתה רונית עצבנית מאד, חסרת מנוחה וסבלה אף מנדודי שינה.
סיפורה של רונית מהווה דוגמא לקושי בתכנון הזמן באופן בריא ומספק, ובטיפול החלה גם רונית לקבל הדרכה לגבי ניהול נכון יותר של זמנה בכדי להצליח להגיע לתפקוד יעיל ומספק יותר עבורה ועבור בני משפחתה.

גיל
גיל כרונולוגי
גילו של האדם; מספר הימים, החודשים והשנים שהפרט חי מלידתו ועד התאריך הנוכחי.

גיל התפתחותי
מתייחס לרמת התפקוד במרכיבי התפקוד השונים בהשוואה לממוצע לגילו הכרונולוגי לפי נורמות של אותה תרבות.
הגיל הכרונולוגי אינו זהה בהכרח לגיל ההתפתחותי.

סביבה
סביבה תרבותית
מתייחסת למעורבות הפרט בעבר, בהווה, ובעתיד הנצפה במערכת התרבותית בה הוא חי.
המערכת התרבותית כוללת: מבנים חברתיים, נורמות, ערכים, ציפיות מקובלות מהפרט ומשותפות לקבוצת האנשים שסביבו (החברה וציפיות החברה מהפרט בתוכה).
הגישה של המטופל ומידת המעורבות שלו בתהליך האבחון והטיפול מושפעות מהמעורבות שלו בעבר ובהווה במערכת תרבותית.
ההבנה וההכרות של המטפל של הרקע התרבותי של המטופל עשויה להעלות את יכולת המטפל להגיע לטיפול מוצלח.
אם הסביבה העתידית של המטופל עתידה להשתנות, חשוב שגם המטפל וגם המטופל יהיו מודעים להסתגלויות שעל המטופל לעשות בכדי להסתגל לסביבה החדשה (עולים חדשים, מעבר לבית ספר מהגן וכדומה.)

סביבה חברתית
מתייחסת למגוון האנשים אליהם קשור כיום המטופל ומגוון האנשים אליהם יהיה קשור בעתיד: משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ואחרים משמעותיים.
המטפל מתייחס לרגשות ולדפוסי האינטראקציה של המטופל עם אנשים בסביבה . בנוסף הוא מתייחס לציפיות ולרמת התמיכה הקיימת מהסביבה החברתית של המטופל.

סביבה גשמית
מתייחסת לסביבה הפיזית שבה המטופל חי או יחיה בעתיד. כולל מרכיבים כמו, המשחקים והחומרים שקיימים בביתו של הילד וניתן להיעזר בהם בכדי לקדמו דרך המשך עבודה בבית, רכיבים העלולים להפריע לניידותו של אדם נכה פיזית.

תפיסת הטיפול בריפוי בעיסוק