אינטגרציה סנסורית (שילוב חושי) 2017-11-20T11:52:48+00:00

אינטגרציה סנסורית (שילוב חושי)

כיצד מתפתחת אינטגרציה סנסורית?
אינטגרציה סנסורית מתחילה כבר בשלב העובר. ממשיכה להתפתח בשנות החיים הראשונות. לרוב ההתפתחות נעשית בזמן התנהגות הסתגלותית.
התנהגות הסתגלותית; התנהגות שבה מגיע גירוי לגוף, המוח מארגן את האינפורמציה השונה, מעבד אותה ומוציא תגובה מותאמת ומכוונת לפעילות שביצע. המוח מקבל פידבק מהסביבה ומהגוף על הפעולה אותה ביצע ובהתאם לפידבק מוציא התנהגות הסתגלותית. על התנהגות זו שוב יש פידבק והמעגל חוזר על עצמו. התוצאה הינה התנהגויות מיומנות ומתוכננות.
ישנם כמה תנאים מוקדמים שבהם תלויה ההתנהגות ההסתגלותית: יכולת ואופן קליטת הגירוי ע"י החושים, אופן עיבוד הגירוי הנקלט וארגונו ע"י המוח והדחף הפנימי של האדם (הדחף הפנימי הינו: המניע המולד להתנסות, לחקור את הסביבה ולחוות אתגרים).
ההתנהגות ההסתגלותית מעודדת התפתחות והתארגנות במוח והיא מהווה תנאי מוקדם לפיתוח יכולת למידה.

קשים בשילוב חושי
עלולים להיות קשיים בכל אחד משלבי המעגל של ההתנהגות ההסתגלותית: קושי באופן קליטת הגירוי, בדרכי העיבוד שלו ע"י המוח, חוסר בדחף פנימי לפעול בעקבות הגירוי, קושי בהפקת תגובה שונה.
קושי בשילוב חושי בא לידי ביטוי גם בחוסר איזון באופן בו חש האדם את הגירויים השונים המגיעים דרך חושיו.
יש אנשים שמאוד רגישים לתחושות שונות ולכן חשים אותם בעוצמה מוגברת, יש אנשים שמאוד לא רגישים לאותן תחושות ולכן חשים אותן בעוצמה פחותה.
רוב האנשים מצויים רוב הזמן, במצב בו מידת הרגישות אצלם מווסתת ומאוזנת. למצב שבו חשים את התחושה בעוצמה מוגברת קוראים רגישות יתר תחושתית, היפרסנסטיביטי. למצב בו חשים בעוצמה מופחתת קוראים תת רגישות תחושתית או תרדמת תחושתית, היפוסנסטיביטי.

מודעות תחושתית, Sensory awareness הינה ההבחנה בקליטת הגירוי התחושתי, לדוגמא, כאשר משהו נוגע בעורנו, אנו מודעים לעובדה כי דבר מה נגע בנו.

עיבוד תחושתי,Sensory processing  הינו האופן בו אנו מפרשים את הגירוי התחושתי: היכן נגעו בנו, באיזו עוצמה, האם היה זה מגע קל, מדגדג, כואב וכדומה.

לקוי סנסורי יכול להופיע, כליקוי במודעות התחושתית, או בעיבוד התחושתי.

מערכת המגע, המערכת הטקטילית
זוהי המערכת התחושתית המקשרת בין הגוף לבין הסביבה דרך העור. קיימות בה שתי תת-מערכות: המערכת האבחנית והמערכת ההגנתית.
img_5504a

 

 

 

 

 

המערכת האבחנתית: זו המערכת שמפרשת את הגירויים באופן שמאפשר לנו ללמוד ולגלות את איכויות הגירוי: כבד, קל, חלק, מחוספס. מגע של לחץ, טמפרטורה, כאב וויברציה (רעד), במגע על פני העור.
המערכת ההגנתית: מסייעת לגוף להתעורר ולהגיב בהתאם במידה והמגע מזיק או מסוכן. מגיבה לכאב, לטמפרטורה קיצונית, למגע קל או למגע בלתי צפוי.

שתי המערכות הטקטיליות האבחנתית וההגנתית צריכות לפעול יחד באיזון. גירויי מגע על-פני העור מעבירים למוח מידע ולפיו נקבע במוח האם להפעיל את המערכת ההגנתית או האבחנתית. כאשר במוח אין ויסות נכון של המערכות הללו נגרמת תת-רגישות למגע או רגישות-יתר למגע.

רגישות יתר למגע (הגנתיות יתר למגע -Tactile defensiveness)
החלק במערכת העצבים המרכזית האחראי על דיכוי תגובת יתר לגרויי מגע לא מספיק חזק ולכן לילדים עם תסמונת כזו יש סף התמודדות נמוך לגירויי מגע- קל או לגירויי מגע בלתי צפויים.
תחושות רבות של מגע גורמות להם להרגיש אי-נוחות ולעיתים אף לחוות תחושת כאב. תחושות אלו גורמות לילדים להשקיע אנרגיה מוגברת בהגנה מפני תחושת המגע. הניסיון להימנע מתחושות מגע לא נעימות אלו עלול לגרום לעיתים לילדים אלו לקשיי ריכוז, לתנועתיות יתר, להימנעות ובריחה מקרבת אנשים אחרים, למתח, לקושי לשבת, לאימפולסיביות. יש להם פעמים רבות העדפות של סוגי בד טקסטורה או בגד מסוימים, העדפות ללבוש נעליים ובגדים ארוכים גם בקיץ. הם נמנעים ממגע עם טקסטורות שונות, כמו חול, תחושות רטובות של מים, צבעי ידיים וכ"ו.

תת-רגישות תחושתית/ תרדמת תחושתית (Sensory Dormancy)
זהו מצב של דיכוי יתר של הגרייה התחושתית הנקלטת וחוסר עוררות תחושתית.
ילד עם קושי כזה עשוי לחפש כל הזמן מגע וכן לגעת בעצמה רבה בחפצים ובאנשים. הוא גם עלול לא לשים לב כשהוא נפגע, ונראה כאילו הוא מחפש גירויים מכאיבים. גם כאן עלול להיות חוסר-שקט התנהגותי ומוטורי כיוון שהילד עסוק כל הזמן בחיפוש אחר גירויים. כמו-כן עלולות להיות תופעות של קשיי ריכוז, היצמדות יתר לאנשים אחרים, מתח ואימפולסיביות.

המערכת האודיטורית, מערכת הטעם ומערכת הריח

 

 

 

 

 

 

המערכת השמיעתית (אודיטורית): המערכת הקולטת ונותנת פירוש לקולות וצלילים, ההבחנה (ההפרדה) בינם לבין קולות רקע, מיקום הקול, עצמתו וכ"ו.
מערכת הטעם:  המערכת הקולטת ונותנת פירוש לטעמים שונים בפה. (בפה יש גם את מערכת  המגע אשר נותנת לנו פירוש לגודל האוכל, מרקמו, הטמפרטורה שלו וכ"ו).
מערכת הריח: המערכת הקולטת ריחות שונים ומפרשת אותם.

רגישות-יתר
רגישות-יתר בתחומים אלו הינה תגובה שלילית לגירויים לא מזיקים. קיים מנגנון נוירופיזיולוגי המפחית את רמת ההתמודדות הכללית אצל אנשים בעלי רגישות יתר תחושתית. כתוצאה מכך הם מגיבים בצורה מוגזמת לאירועים של יומיום. הם מפרשים גירויי תחושה כהפרעות או אפילו כמכאיבות.
אדם המתקשה לווסת רעשים, למשל, ישמע למשל צפירת אמבולנס רחוקה כגירוי חזק, לעיתים עד כאב. ילד כזה עשוי להיראות לעיתים מכסה את אוזניו למשמע רעשים וקולות כלשהם, גם כאלו שנשמעים לרוב האנשים כקולות מתונים.
אצל אנשים בעלי רגישות-יתר תחושתית בתחומים אלו עלולים להופיע פעילות יתר, נטייה להיסח דעת, חוסר-ארגון, קשיי ריכוז.

תת-רגישות
אדם הסובל מתת רגישות בחושים אלו מתקשה להבחין בין גירויים באותו חוש, או חש אותו באיכות נמוכה מהנורמה. למשל, אדם הסובל מתת-רגישות בחוש השמיעה לא ישמע לעיתים צפירת אמבולנס רחוקה, עד שנפנה את תשומת-ליבבו לכך. אדם עם רגישות   נמוכה לטעם יתבל בתיבול מוגזם את מאכליו.

המערכת הפרופריוספטיבית
המערכת הנותנת פירוש לגירוי שמקורו בשרירים, במפרקים וברקמות פנימיות אחרות. מערכת זו מעניקה לנו תחושת תנועה ועוזרת לנו לעמוד על תנוחות חלקי גופנו באמצעות היזון חוזר פנימי. ההיזון-החוזר הפנימי עוזר למוח לפרש את הגירויים התחושתיים הנובעים מתנועה.
התחושה הפרופריוספטיבית מאפשרת לנו לבדוק את מנח הגוף ואבריו השונים בחלל, את הקצב והתזמון של תנועותינו ואת מאמציהם של שרירנו.
כאשר המערכת הפרופרויוספטיבית פועלת בצורה תקינה התנועה זריזה וזורמת. תהליך זה נעשה באופן אוטומטי ולא מודע.
כאשר קיים ליקוי הוא עלול להתבטא באיטיות, בסרבול, בהשקעת מאמץ לא מתאים, לעיתים בהימנעות מפעילויות מסוימות המלוות בקושי בביצוע, בצורך בהיעזרות במידע מערוצים תחושתיים נוספים לצורך תנועה, כמו בערוץ החזותי או במגע.
לדוגמא, ילד עם קושי בעיבוד מידע פרופריוספטיבי יסתכל על תנוחת רגליו בעת עלותו בסולם ו/או ימשש עם הרגליים כל שלב בכדי לתכנן בכל פעם לאיזה גובה להרים את הרגליים.
במקרה כזזה נראה ילד מסורבל או נמנע מפעילות מוטורית.
הקושי עלול להתבטא גם בניסיון לחוות מה שיותר תחושה פרופריוספטיבית על ידי פעילות מרובה ומוגזמת בעצמתה של קפיצות, טיפוס, זחילה, גלגול וכ"ו. במקרה כזה אנו עשויים לראות ילד פעיל יתר על המידה המחפש גרייה בעצמה מרובה.

המערכת הוסטיבולרית (שיווי-משקל)
מרכז מערכת שיווי-המשקל נמצא באוזן הפנימית. תנועה של הראש שולחת הודעות למרכז זה והמידע המתקבל במרכז שיווי-המשקל מאפשר לנו לדעת על מיקום הגוף ותנועתו בחלל. למערכת שיווי-המשקל תפקידים רבים: שמירה על שיווי משקל, על טונוס שרירי הגוף, תפקוד יעיל של הגוף בזמן תנועה וקליטת מידע לגבי כוח-המשיכה.
קיימים ליקויים באינטגרציה סנסורית הקשורה במערכת ששיווי המשקל ובמערכת הפרופריוספטיבית ביחד
Postural-Ocular Mouvement Disorder
לצורך שמירה על שווי משקל אנו נעזרים ברפלקסים הגורמים לתגובות שווי משקל ולתגובות יישור. רפלקסים אלו מתבטאים בתנועות של ייצוב הגוף והרמת הראש מול כוח הכובד ומול מצבים שלך חוסר יציבות. לצורך ביצוע תגובות שווי משקל ויישור באופן יעיל נדרש גם טונוס תקין של השרירים. ילדים בעלי טונוס שרירים נמוך מתקשים להגיב תגובות שיווי משקל יעילות, להימצא בתנוחות מסוימות או להישאר בהן לאורך זמן. למשל ילד המתנדנד בנדנדה זקוק לתגובות יישור של הראש עם כל נדנוד. במידה וטונוס השרירים אינו תקין ותגובות שיווי המשקל של הילד אינן יעילות הוא יתקשה לסבול את תחושת הנדנוד.

Gravitational Insecurity (G.I)  חוסר בטחון מול כוח-המשיכה/ חשש בהתנתקות מהקרקע

טונוס השרירים ושיווי המשקל עשויים להיות תקינים אצל ילדים אלו אך הגירוי התנועתי נקלט אצלם כגירוי חזק מדי הגורם לתגובה של פחד ולעיתים אף תגובות גופניות המלוות לו, כגון הזעה, הסמקה, בחילה וכ"ו. ילדים אלו חוששים מניתוק מהקרקע ומשינויים במנח הראש מול כוח הכובד. הם ינסו להימנע מפעילויות כמו נדנוד, טיפוס על סולם, רכיבה על אופניים, הליכה במקומות גבוהים או על משטחים לא יציבים וכ"ו.

רגישות יתר לתנועה
טונוס השרירים ושיווי המשקל עשויים להיות תקינים אצל ילדים אלו אך הגירוי התנועתי נקלט אצלם כגירוי חזק מאד המפעיל תגובה גופניות, כמו: בחילה, הקאות, כאבי ראש, הזעה בזמן תנועה מהירה או סיבובית, המלוות גם בפחד. הרגישות הינה לעצם התנועה ולא לניתוק מהקרקע. לדוגמא, ילד המקיא בעת נסיעה במכונית, או ילד החושש להתנדנד בנדנדה.

תת-רגישות לתנועה
ילדים החשים תנועה באופן נמוך מהנורמה. ילדים אלו עשויים לעסוק הרבה בחיפוש אחר גירויים תנועתיים, להתנדנד הרבה, להסתובב הרבה ובעוצמה חזקה.

 

 

 

 

 

 

המערכת הויזואלית (חזותית):
המערכת הקולטת ונותנת פירוש לגירוי המתקבל דרך העיניים, כוללת גם ראיה היקפית, חדות הראיה, ומודעות לצבעים.
רגישות יתר ויזואלית

חוסר יכולת לווסת את עצמת הגירוי הויזואלי הגורמת לחוות את הגירוי החזותי בעצמה מוגברת. אדם עם רגישות יתר בתחום זה ינסה להימנע מהגירויים המפריעים לו או המציפים אותו. כולל הצפה בגירויים ויזואלים הגורמת לילד לכסות את עיניו מול גירויים שונים. כולל גם רגישות לאור, שעלולה להופיע אצל אנשים עם לקויי ראיה שונים.

תת-רגישות ויזואלית
חוסר יכולת לווסת את עצמת הגירוי הויזואלי הגורמת לחוות את הגירוי החזותי בעצמה מופחתת. אדם עם תת-רגישות בתחום זה עשוי לנסות לחוות גירויים חזותיים ע"י גירוי עצמי ויזואלי, כמו צפיית יתר בטלוויזיה, או בחפצים שונים מקרוב, או מזוויות שונות, כמו נפנוף ידיים מול העיניים, צפייה באש או באורות מהבהבים לאורך זמן רב.

קושי בסינון גירויים ויזואליים
קושי ביכולת להתעלם מגירויים לא חשובים ולהתמקד בגירויים החשובים והמרכזיים, הגורם לתחושת הצפה או לחוסר יכולת להתמקד.

 

 

 

 

 

השלכות לקשיים נוספים
ילדים בעלי רגישות יתר או תת-רגישות תחושתית מתוארים לעיתים כבעלי בעיות רגשיות. לעיתים הקשיים התחושתיים גורמים לקשיי התנהגות ו/או לבעיות רגשיות כאלו או אחרות:

  • פעלתנות יתר בגלל קושי תחושתי
  • קשיי קשב וריכוז
  • הימנעות ממגע
  • חיפוש יתר של תחושות חסרות
  • תגובת ההורים והסביבה (גננת, הורים, ילדים אחרים), עלולות להיות תגובות שליליות (דחייה חברתית, כעס וכדומה) לתופעות התחושתיות
  • חרדות ופחדים בעקבות הלקות התחושתית וחווית העולם הלא מווסתת
  • דימוי עצמי לקוי בגלל הקושי התחושתי